נצרות לפי מאמיני ההלכה ולפי הקבלה
האם מבחינה פילוסופית והלכתית זה שהנצרות מאמינה באל אחד, מוציאה אותם מגדר ע"ז, מה הטעמים והשיקולים, לקולא או לחומרא ?
ובנוסף האם לפני מאמיני חכמת הקבלה וספר הזוהר הדין משתנה ולשיטתם הנצרות איננה ע"ז או שלא ?
אתה לא מבחין כאן בין ע"ז לכפירה. אל ושני דברים שונים. כפירה היא אמונה לא נכונה, ע"ז יש בה פולחן דתי בעייתי. האיסור הוא על ע"ז ולא על כפירה (אמנם יש את מצוות עשה א של הרמב"ם, אבל היא עוסקת באמונה באל אחד ולא בפרטים, ומעבר לזה כתבתי לא פעם שאין לצוות על אמונות ועובדות).
משאלתך נראה שאתה עוסק כאן באמונה שגויה ולא בע"ז. השאלה מה הנפ"מ אם האמונה שגויה או לא? כך למשל יש מחלוקת אם בני נוח מצווים על השיתוף. אם הם לא מצווים זה לא אומר שהשיתוף נכון אלא שהם לא נתבעים להסתלק מאמונת שיתוף. כלומר אין עונש על החזה באמונה כזאת. אבל לדעתי אין עונש על החזקה באמונות בכלל (אולי ניתן להעניש על בירור רשלני).
הפולחן הדתי של הנוצרים, גם אם הם עושים אותו לאל אחד, יכול להיחשב כע"ז כי זו דת שהם בדו מליבם. מה שקובע אינו רק מושא העבודה אלא גם צורתה (האם היא מעוגנת בציווי).
את זה יש לשאול אותם. בעיניי שילוש הוא סיסמא ריקה ואי אפשר לקבוע שמי שמחזיק בשילוש הוא כופר (האם זה לא כמו שיתוף? יש לפלפל בזה) השאלה מה הפירוש שנותנים לשילוש. יש פירושים שבהחלט מתקרבים לפרשנויות שונות לקבלה (קוב"ה ישראל ואורייתא חד). אבל זה לא בהכרח אומר שהנצרות היא בסדר. זה יכול גם לומר שהקבלה אינה בסדר. כמובן שמי שמאמין בה מאמין בה, ולא אכפת לו אם זה בסדר בעיניי או לא.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer