סיני

תודה.
1. זה לא אומר כלום.
2. קומראן מייצר חסם מלעיל וודאי חזק על התאריך המאוחר ביותר ההיפותטי שבו חוברה התורה. ייתכן שהטקסט הזה קדום יותר, המסורות משכנעות ובסבירות גבוהה הוא כנראה קדום משמעותית. אבל בסבירות 1 (מודולו מגה קונספירציה) הוא נכתב לכל היותר בתקופת כת מדבר יהודה. זה לא מבטל שום טיעון אחר, זה רק מייצר קרקע וודאית מוצקה במיוחד, שאינה תלויה בשום טיעון אחר שהוא נכון רק הסתברותית.
3. כאמור, אני לא מתעקש שהתורה לא ניתנה בסיני. אני מקבל שההסתברות של נניח 70% היא ניתנה בסיני. יש פה עם מה לעבוד. אבל אם יש לי טיעון חזק יותר שלא נשען על העובדה הזו והוא בלתי תלוי בה, זה תוספת מאוד יפה.
4. אני מנסה להציע כאן ניואנס עדין: מה שמחייב אותי זה לא העובדה שהן מהוות בסיס לחיים טובים, כפי שהטקסט מבטיח. מה שלכאורה מחייב אותי זה, במטפורה שאולי תעזור, דחף חזק מאוד "להשלים את הפאזל": החלק הראשון של הקטע הוא בעיניי נבואה קןנקרטית, קנונית ומיוחדת שהתגשמה באופן חריג בניגוד לכל ציפייה סבירה. יש לי ודאות כמעט 1 שהיא קנונית ומיוחדת (למשל כי היא מתארת את מהלך חיי), יש לי ודאות כמעט 1 שהתגשמותה היא אירוע חריג (כי בודאות 1 היא בת *לכל הפחות* אלפיים שנה, ומרחק הזמן הופך תחזית כזו לחריג מאוד), ויש לי ודאות 1 שהיא אכן התגשמה (מניסיון אישי). יש לי דחף להניח ב"פאזל" את החתיכה החסרה.

אוסף הוודאויות החזקות האלה, שהן כולן וודאיות במידה רבה יותר מבחינתי מאשר מתן תורה בסיני, מביא אותי לחשוב שיש כאן יד אלוהית. הציפייה שלי לקבל התגלות אישית מחזקת את הטענה, כי את התגשמות הנבואה אני אכן מאמת על ידי ניסיון אישי. מאוד קל לי לקבל שזו אכן "התגלות" או "נס" שאני חשוף אליו מידי יום, ולכן תחושת ההתפעמות האסתטית היא אדירה וחסרת תקדים מבחינתי.

יש דבר יותר אסתטי מנס אלוהי גלוי?

הבעיה היא שהנס הזה, עם כמה שהוא דרמטי, הוא עדיין לא שלם. הטקסט צופה שיהיה המשך. אם ההמשך גם הוא יתגשם, הנס יהיה אפילו יותר אסתטי.

השאיפה שלי ליופי, ולאסתטיקה, מייצרת תחושת מחויבות ורצון עז לכך שזה יקרה, שהמשך הנבואה תתגשם. זה בכלל לא חשוב מה תוכן הטקסט. זה לא משנה שהוא מבטיח לי בהמשך חיים טובים. אם הוא היה מבטיח לי משהו אחר, אז את זה הייתי רוצה. כי מה שחשוב זה להגדיל את הנס היפה. להגביר את היופי של התופעה המרהיבה הזו – נס אלוהי גלוי.

זו לא מחויבות מוסרית. אין ערך מוסרי שמחייב אותי להגביר יופי. זו לא מחויבות תועלתית-אישית, לא תמיד מה שכיף ומה שנעים הוא גם היפה, ולהפך.

מה שיש כאן השתאות אל מול פלא אסתטי, אל מול פסיפס מרהיב – שלמרות הכל הוא עדיין חסר. יש שם אבנים שלא מונחות במקום, מטאפורית. באנלוגיה, אולי סוג של OCD – מחויבות להשלים את הפסיפס ולהגשים את המשך הנבואה.

רצה המקרה, ומה שכתוב שם זה שמה שאמור לקרות זה שאקיים מצוות. להבנתי המצוות האלה מתייחסות אל אותה מסורת יהודית שבסבירות 70% תולדה הוא בסיני. אבל גם בניגוד למה שסביר, סיני לא היה ולא נברא – זה אולי לא משנה, כי זו המסורת שהגיעה אלי ואליה, להבנתי, מרפרנסת הנבואה.

קראת את "קסנוסייד", אחד ההמשכים של "המשחק של אנדר"? של אורסון סקוט קארד. אם כן, זה יתן לי אנלוגיה מוגזמת אבל חביבה – "בחרי האלים" שחשים אובססיה לבצע טקסים שונים.

טוב, כעת עברנו לשפה שבכלל איני מבין. OCD שייך לתחום הפסיכולוגיה, ואת דעתי עליו ועל היחס בינו לבין מחויבות כבר כתבתי. ה'טיעון' הזה מסביר מדוע יש לך דחף לקיים מצוות ולא מדוע אתה מחויב. יכולתי גם לומר שלקחתי כדור LSD ולכן אני חש דחף להשלים את החוויה בקיום מצוות.
אנחנו חוזרים על עצמנו.

זו הייתה מטאפורה. גם כבוד להורים זה דבר פסיכולוגי. זה לא משנה – זו רק מטאפורה. אם היא לא מועילה זה לא חשוב.

האם תהיה אפשרות לבקש לקבוע אתך שוב מועד לשוחח על הדברים הללו בע"פ? ניכר שאני לא מצליח לתאר בכתב.

אולי אחרי שאסיים לקרוא את מדעי החופש, שזה "שיעורי הבית" מהשיחה הקודמת?

אם זו אפשרות

כבוד להורים יכול להתפרש בשני מישורים: 1. הנטייה/דחף לכבד הורים. 2. המחויבות לכבדם. הראשון פסיכולוגי ולכן אין לו שום ערך אתי או דתי. השני פילוסופי.
בדיוק כמו שבמוסר יש דחף או יצר להתנהג מוסרית ויש מחויבות מוסרית. הראשון פסיכולוגי ולכן חסר ערך והשני פילוסופי.
גם מה שאתה מתאר הוא סוג של חוויה שמעוררת בך דחף פסיכולוגי לעשייה. אבל זו לא הצדקה למחויבות פילוסופית.
אני לא רואה כאן משהו מעבר לזה, אבל
אפשר לדבר אם תרצה. טלפון או פיזית?
תאם איתי בוואטסאפ.

צהריים טובים.

תודה רבה לך על הפגישה בביתך. זה היה מאוד מועיל, ומעבר לכך גם כבוד גדול לפגוש אותך באופן אישי.

רציתי לבקש להפנות אליך שאלה הלכתית.

אם מצוות כבוד הורים יכולה לייצר פרשנות "בית הלל" לאיסורים הקשורים בזוגיות להט"בית?

נניח שיש הורה שכל חלומו ושאיפתו הוא לראות את בנו בזוגיות אוהבת. האם זה עשוי להכשיר באיזשהו אופן או וריאציה מגורים של שני בני זוג הומוזקסואלים יחד, או קשר שלהם בדרך כזו או אחרת?

בלי קשר למעשה המפורש שהוא אסור. אני לא מדבר על הפרקטיקה המינית אלא על עצם הזוגיות, שלהבנתי היא אסורה מטעמי "מעשי ארץ מצרים".

בניסוח יותר קשוח – אם ייגרם להורה צער כבד מאוד מכך שהילד שלו לא יחווה אהבה זוגית, האם יש מקום לשקול להקל בנושא, גם אם לא להתיר?

לא ידוע לי על איסור על מגורים משותפים. יש איסור על חיי אישות והוא איסור דאורייתא. אפשר לדבר על איסור ייחוד שיש במגורים משותפים. יש מאמר על כך בצהר מ (ראה ציטוטים כאן באתר 'כמוך'. מכיר?).
כל מה שמעבר להלכה אין להלכה מה לומר. באשר לשאלתך. אם זה אסור אז אין לעשות זאת גם עבור ההורים. ואם אין איסור אז אין שאלה הלכתית. הנהגתית כל אחד יקבל את החלטותיו.