סליחה וכפרה בהלכה -מתי?
שלום הרב
רציתי לשאול
מה דעת ההלכה לגביי יחסים עם אנשים שפגעו בנו . האם אנחנו מצווים להשלים עם האנשים הללו אפילו שלא ביקשו סליחה (מצד וחנותי אשר אחון , גדול השלום ,וכו')
אושאנחנו צריכים להיות "אמיתיים" ולא להיות "נוצרים" ולהפנות את הלחי השניה.?
יש גן נושא של נקימה ונטירה , האם עליי פשוט לשכוח מהכל ולא לכעוס מצד זה על האחר?
תודה רבה 🙂
אנחנו ודאי לא מצווים לסלוח במצב כזה. אני גם חושב שלא מן הראוי לסלוח. למה לסלוח אם הוא לא ביקש סליחה?!
אמנם ניתן לחלק בין סליחה קוגניטיבית לבין סליחה רגשית. יש מעלה במי שאינו כועס ולא נותן לדברים להשפיע על תחושותיו. אבל ברמת העיקרון אין סיבה למחול למי שלא ביקש סליחה. אולי על כך אמרו חז"ל: כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח (אמנם לפי זה לא מדובר רק על ת"ח. בפירוש המקובל זה רק על ת"ח בגלל כבוד התורה. אבל שים לב שמדובר על נקימה ונטירה ולא על מחילה בלב. ראה בהמשך).
שאלת הפניית הלחי השנייה היא עניין התנהגותי ולא תחושתי. אפשר לעמוד על שלך ולסלוח בלב, ואפשר גם לא לעמוד על שלך ולא לסלוח בלב. גם נקימה ונטירה היא עניין התנהגותי. לא לנקום ולא לנטור פירושו לא להביא לידי ביטוי את הכעס במעשים שלך, אבל לא בהכרח פירושו לא לכעוס בלב.
מעניין מאוד תודה הרב.
החכמתי מאוד .
אז האיסור לכעוס הוא רק במישור ההתנהגותי? אסור "לבטא" כעס? או "לפעול על פי כעס"?
נקמה ונטירה אסורים, לא כל ביטוי של כעס. ככלל, רצוי לא לתת לרגשות לנהל אותך. עדיף להשאיר דברים במישור הקוגניטיבי.
הטכניקה של "אמנם לפי זה לא מדובר רק… בפירוש המקובל…" מזכירה את 'אל תקרי' התלמודי.
הכעס עיקרו בכשל ב"עין טובה" – בעל "עין טובה" לעולם לא יכעס !
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer