סמכות ההלכה והתורה
כתבת בטורך האחרון כך:
"קשה להכחיש שההלכה מחייבת כפייה. על כך אומר כמה דברים: ראשית, לא נכון שהיא מחייבת כפייה על אנשים שלא חושבים כך. לטענתי, הכפייה ההלכתית פונה רק כלפי עבריינים במזיד שיודעים את ריבונם ומורדים בו ולא כלפי מי שחושב אחרת."
שאלה ראשונה איפה אתה מוצא סימוכין לעמדתך זו בתורה (בחומש)?
ושאלה שנייה: בהנחה שאתה מסכים איתי שההלכה נסמכת על התורה (שוב הכוונה לחומש) אשאל את אותה שאלה (הפעם בהקשר הזה): האם יש לך אסמכתא מהתורה לכך שהיא מחייבת רק "אנשים שחושבים כך"?
אתה הרי כבר ידוע שאני לא מוצא מאומה מההלכה בתורה עצמה. בעצם אני לא מוצא כמעט מאומה בתורה, גם בלי קשר להלכה.
טענתי לגבי הכפייה יסודה בסברא. בתלמוד מוצאים הגדרה של אומר מותר, שגדריו סבוכים למדיי.
טוב, כידוע לך אני חושב שטענתך לא מחזיקה מים. אם יש דבר שלומדים מהתורה, שמעידה על עצמה שניתנה משמיים, זה שהיא מקור מוחלט של סמכות. אפשר כמובן לסייג את אותה מוחלטות (למשל נכון אולי שהתורה לא מתיימרת לקבוע אמיתות מדעיות), אבל אין ספק שהיא מבדלת את עצמה בחדות מכלל גופי הידע הקיימים בפועל או בכוח. אני מקווה שאת זה לפחות אתה מקבל.
במובן זה טענתך שהיא אינה כופה את עצמה על "מי שחושב אחרת" נסתרת על ידי מעמדה האלוהי המוצהר של התורה בעיניי עצמה. בעיניי התורה מי שחושב אחרת (בעניין זה) הוא טועה. לכל היותר התורה תסכים להיות סלחנית כלפיו מבחינת מיצוי הדין (וגם בזה אני לא משוכנע שהיא כזו לארג'ית…) אבל בכל מקרה טעות היא טעות. לשיטתה.
לגבי ההלכה עצמה. אתה צודק מן הסתם שהחוקים שקבעו בני אדם (חזל נניח) אינם מוחלטים בפני עצמם. אלא שבמקרה של ההלכה הדתית, בניגוד למשל לחוק המדינה, ברקע החוק עומד עיקרון מטא-חוקי המתיימר להיות בעל תוקף מוחלט. עיקרון זה הוא התורה עצמה. מבחינה זו גם להלכה יש משענת בלתי מותנית. זה הן בעיניי התורה והן מכוח השכל האנושי המתבונן ביחסי תורה והלכה.
מיותר לציין שזו התפיסה היהודית הרווחת בהיסטוריה (אך לא זה הנימוק שלי לנכונותה).
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer