סמכות של רב
שלום הרב
לפי מה שאני מבין, אם אני לא בר הכי (ואני לא קרוב לזה), אני לא יכול לפסוק הלכה לעצמי אלא אני צריך לשמוע לרב. האם כשאני פונה לרב בשאלה הלכתית, אני צריך לדרוש נימוק? אם הנימוק לא נראה לי, האם נכון יהיה לא להקשיב לו בעניין זה? לדוגמא, מחיפוש קצר באינטרנט בנושא טבילת רווקות, רובן ככולן של התשובות שיש הן " חל איסור מוחלט על טבילת רווקות", אבל הנימוקים לא משכנעים כלל (למעשה אין נימוק אמיתי, מלבד "גזרה" של רבנים מתקופת האחרונים על מנת להרחיק מעבירה, כאשר אין להם שום סמכות לגזור גזירות ועוד דעה של הריב"ש שאין לחייב טבילת רווקות שלא ברור איך גוזרים ממנה את האיסור).
מה אמורים לעשות במצב כזה?
אני לא יודע לומר לך מה מצבך. אם אתה עצמך מבין שאינך בר הכי לא הייתי ממליץ לך לפסוק לעצמך. ייתכן שאתה מפספס.
לגבי טבילה לרווקות ברור שאין שום בדל איסור בדבר. המקורות הם מתקופת הראשונים ולא רק האחרונים, אבל הראשונים והאחרונים לא יכולים לחדש גזירות ולא תקנות מחייבות. אמנם יש מקום לראות זאת כמנהג.
אלא שהטבילה מיועדת לאפשר בעילה, ובבעילת פנויה בפשטות יש איסור (ונחלקו הראשונים האם הוא דרבנן או דאורייתא). צא וראה שגזרו על ייחוד פנויה, ויסוד הגזירה הוא שמא יבואו לבעילה.
אני חושב שבמקרים רבים כשכותבים שיש איסור גמור על טבילת פנויה מתכוונים לומר שיש איסור על בעילתה (ההנחה היא שטובלים כדי לשמש).
אם מתכוונים לומר שיש איסור על בעילה אז למה לא אומרים מפורשות ("מותר לטבול אבל הבעילה אסורה")?
בכל מקרה השאלה שלי היא עקרונית, מה אני אמור לעשות אם התשובה לא נראת לי הגיונית, כמו במקרה הזה? האם יש מקום לפנות לרבנים אחרים עד שאני אקבל תשובה הגיונית (אני מדגיש הגיונית ולא "נוחה")?
בהחלט כן.
לגבי לשון התשובה זה מפני שבד"כ השאלה אינה על הטבילה אלא האם הטבילה מתירה את התשמיש. זה כמו שמישהו ישאל האם לאישה שראתה דם בשבעה נקיים מותר לטבול ויאמרו שלא. היא כמובן יכולה מן הדין לטבול אלא שזה לא יתיר אותה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer