עבירה לשמה
קראתי את המאמר שלך על פרשת וירא לגבי עבירה לשמה.
יצאתי עם יותר קושיות מאשר תשובות.
בסוף לא הבנתי איך אתה פוטר את הקשיים הללו:
1. מה ההבדל בין פקו״נ דוחה שבת (שזה נחשב מצוה) לבין עבירה לשמה (שזה נחשב עבירה אבל מותר) ?
2. אם עבירה לשמה הוא דבר חיובי ואולי הכרחי, למה זה עדיין נחשב כעבירה ?
3. מה הפתרון על בעיית האינקומנסורביליות ?
1. פיקו"נ דוחה שבת הוא כלל דחייה הלכתי. התוצר הוא הוא הוראת ההלכה. עבירה לשמה היא עיקרון (ןלא כלל) חוץ הלכתי. זו החלטה של הדיוט במצב מסוים שהוא מצוי בו ולא של פוסקי ההלכה שקובעים חוק הלכתי כללי. ברגע שלא ההלכה קובעת שמותר לעשות עבירה לשמה אז הלכתית היא עדיין נחשבת עבירה.
2. המונח 'עבירה' בהקשר זה הוא טכני בלבד. כלומר יש כאן פעולה נגד ההלכה. אבל זו אכן פעולה מבורכת וצריך לעשות אותה.
3. עמדתי על כך בכמה מקומות. יש מידה משותפת לכל הערכים והיא מידת הטוב שבהם (מידת הטוב קובעת את עוצמת הערך המוסרי). זה יוצר היררכיה ביניהם (סולם ערכים). ואפילו בין ערך הלכתי לערך מוסרי יש מידה משותפת (מידת הראויות שבהם).
האם ייענש אדם על עבירה לשמה?
סביר שלא. גם אין מה לעשות תשובה על העבירה.
למה בעצם צריך להגיע לעבירה לשמה ? במילים אחרות, למה חז״ל לא קבעו כלל הלכתי ש״מצבים מסויימים קיצוניים דוחים עבירות/מצוות״, וכך נהפוך מעבירה לשמה ל״X דוחה Y״, ובכלל לא יהיה קיים מושג של עבירה לשמה אלא כלל הלכתי (זה הנזכר) ?
אז אתה אומר שהערך הוא לא ערך כי הוא משרת ערך אחר (הטוב).
השאלה הייתה : אם הערכים הם ערכים (לא אינסטרומנטליים), אז יש לנו בעיה.
ואתה בא פוטר ואומר: הערכים אינם ערכים, הם רק כלים להשגת הטוב.
זה לא מתרץ השאלה זה רק עוקב אותה. לא ?
יש אפשרות להסבר טכני שאי אפשר לקבוע כללים בעניין, שכן זה משתנה לפי הנסיבות שהן ב"כ ייחודיות.
ואולי חז"ל רוצים להשאיר זאת כעבירה הלכתית, למשל מבחינת הנזק הרוחני שזה גורם, ובכל זאת לפעמים צריך לעשות זאת.
את שאלתך בסוף נדמה לי שלא הבנתי. הטוב אינו ערך אלא סולם מדידה של ערכים. כמו שסנטימטר אינו משרת את המטר אלא הוא קנה מדידה שמודד אותו. כשאני שואל כמה טוב זה לתת צדקה, לא נכון לומר שמתן צדק משרצת את ערך הטוב. מתן צדקה הוא עצמו טוב. כמה טוב? זו המדידה שקובעת סולם ערכים.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer