עד אחד לעניין התרת אישה להינשא מחמת מיתת הבעל

זו אינה המצאה שלי. זו שיטת כל הפוסקים וכך מפורש בגמרא (אמנם ברמב"ם ישנה  סתירה בעניין, וזה תלוי בנימוקים שונים בתלמוד עצמו: חזקה דייקא ומינסבא או תקנת עגונות). ההסבר לכך פשוט מאד. אם עובדתית הבעל מת האישה מותרת להינשא. אמנם יש כלל בדיני ראיות שרק שני עדים מתירים דבר שבערווה, אבל זה רק דיני ראיות. לכן אם חכמים משתכנעים שהבעל באמת מת על פי עד אחד (וחזקה דדייקא ומינסבא), הם יכולים להקל בדיני ראיות והתירה להינשא. הם לא התירו אשת איש לעלמא אלא רק הקלו בדיני ראיות.
עקרונית חכמים יכולים לעקור דבר מן התורה בשוא"ת, וכשיש צורך גדול אז כנראה גם בקו"ע. אם ההיתר הוא להינשא אז זה היתר בקו"ע. אבל אם ההיתר הוא לא לקבל עדות של שניים אז יש מקום לדון האם זה שוא"ת או קו"ע.