עוד מחשבות על התנ”ך ולימוד התורה של הנשים‎

שלום הרב

בשבוע שעבר נשאלתי… לצערי הרב אחת הנשים תקפה ואמרה שאנחנו (?) תמיד אומרים מה שבא לנו. בכתמים אנחנו אומרים מה שבא לנו, בקטניות אנחנו אומרים מה שבא לנו.
לא כ"כ הבנתי את הטענה, ואת הקשר שלה לדיון הנוכחי, אז קטעתי את הדיון. אך זה העלה אצלי מחשבות – כיצד יתכן שכבר שנה וחצי אני מלמד אותה ומנסה להראות שישנה מערכת למדנית מסודרת מאחורי ההלכות, ועדיין היא טוענת כלפי שאנחנו (?) אומרים מה שבא לנו?

מהון להון חשבתי לעצמי שמא זה קשור לעולם של לימוד התנ"ך.
רבות מהנשים שנכנסו לעולם התורה התחילו (ונשארו) בעולם של לימוד התנ"ך.
ללימוד תנ"ך יש מספר יתרונות על פני לימוד עיון והלכה. הרבה יותר קל להקיף את כולו מקצה לקצה. וכמובן הטענות של הרב – דיינו שנלמד מספר כלים, נעשה את הניתוח, ואז אפשר לומר מה שבא לנו.
הרב כבר העלה את התהיות על לימוד התנ"ך, ולא אחזור עליהן. רק אומר בקצרה – בעולם התנ"ך מאוד קל להיכנס לשפה הנכונה, ללמוד כלי ניתוח או שניים, ולהתחיל לרוץ. אך מה שגרוע מזה הוא שגם המנתחים הגדולים, בסוף אומרים מה שבא להם (יש לי דוגמא יפה מפרשת ויצא, שהיא פרשה ללא פתוחות וסתומות, חלוקת הפרשה לשתיים לפי מספר הפסוקים המדויקת מייצר מבנה כיאסטי יפה. אוקיי, אז מה? תלוי את מי שואלים. אלחנן סמט הוכיח מכאן שיעקב חטא, ויוני גרוסמן הוכיח שה' קיים את הבטחתו. כלומר – אולי הניתוח עצמו הוא שפיט, אך המסקנה העולה – ממש לא). המשמעות היא שיש תחושה שאם עברת על המקורות, עכשיו אתה יכול לומר מה שבא לך, כל עוד זה עקבי עם המקורות. אך בעולם ספרותי, אין הרבה מגבלות לעקביות הזאת.
כשיצא ספרה של מלכה פיטרקובסקי, קראתי את חציו (נשברתי באמצע), ואמרתי לעצמי – וואוו. היא ליקטה המון מקורות. אבל אין לה מושג בלמדנות, ואיך לגזור מסקנות מהמקורות. אז חשבתי שפשוט חסר לה רב.
עכשיו אני תוהה אם עולם לימוד התנ"ך משפיע על שני עולמות –
עולם הפוסקים (כמו מלכה), שלא מבינים שהלכה זה לא תנ"ך.
ועולם המתבוננים. הם אומרים לעצמם – הייתי בכמה שיעורי תורה. אני מבין שמה שקורה הוא שאתה צריך להיות "הרב", אתה צריך להכיר את המקורות, ואז אתה מכריע (את הפרשיה בתנ"ך) על פי מצפונך. למה הפוסקים לא עושים את זה יותר? למה כשמדובר בX, קטניות, וכתמים (טרם עמדתי על הקשר העמוק בין שלושת אלה) התחושה היא שהם לא יכולים לומר מה שהם רוצים, גם אחרי שהם מכירים את כל המקורות?

אם הדברים נכונים, מתברר שהמצב עוד חמור ממה שהרב מתאר. זה שלא מובן מהו ערכו של לימוד התנ"ך, מעבר לקדושה העצומה של התנ"ך ותלמוד תורה בחפצא של אמירת הפסוקים, זו בעיה קטנה. גם הבעיה של הזילות בדמויות התנ"ך (שבה מתמקדים אנשי הר המור המתנגדים ללימוד זה) היא בעיה שלא נראית לי עצומה מדי. אך הפגיעה בתורה שנוצרת מתוך כך, חוסר ההבנה של ההבדל בין המערכות, וממילא התחושה שניתן לצלול לעולם העיון וההלכה באותו האופן, ומצד שני היחס שהפוסקים ופסיקותיהם זוכים לו, נראים לי בעייתיים באמת.

לצערי הרב אני חושב שהדבר הזה פוגע בעולם הנשים יותר מעולם הגברים. אני אומר את זה בכאב, כמי שמשקיע רבות מזמנו ומרצו בנסיון להכשיר נשים לעסוק בעולם ההלכה. אני תוהה גם אם ההתנגדות שהרב נפגש עמה עת שהוציא ברבים את העובדה העגומה שהרמה שלהן אינה משהו. אם הן מצליחות בתנ"ך, למה שלא יוכלו להצליח בעיון והלכה?
בשיעור ד הרב אמר – שבו, תשמעו איך לומדים, ואז תחזרו על הדברים, הייתה לנו הזדמנות לעשות את זה לכמה שנים. ורק אחר כך יש ציפיה שנוכל לצלול בעצמנו. במסגרות של הנשים האפשרות הזו אינה קיימת כיום. מילא אם היו יודעות שזה חסר להן. אך הכניסה הקלה לעולם התנ"ך פוגעת במחשבה שיש צורך בל-יגושר בזה.

מקווה שלא הלאתי מדי
אשמח לשמוע את מחשבותיו של הרב.

שבת שלום!