עוד על סמכות הגמרא מול תושב"כ

לכבוד הרב מיכאל שלום ורוב טובות,
 
אני רואה שהרב כותב בכמה מקומות שאנו מקבלים את סמכות הגמרא בגלל שהתקבלה על כל ישראל. עוד כתב לי הרב פעם שאנו מנסים להיות כמה שיותר קרובים לדיבור בהר סיני, וכן כותב הרב לפעמים שחכמים יכולים לטעות בהלכה (וזה הרי ברור לפי הלכות אשם בויקרא שבא על העלם דבר מהעדה כלה.) ולכן העניין הוא בקבלה של דבר ראוי.
 
אמנם, הגמרא לא התקבלה על הקראים. לפי גרסתם של לפחות חלק מהקראים הקראות היא תגובה לניסיון לקדש את הגמרא. הקראות תמיד היתה ברגע שניסו לקדש את הגמרא היא היתה צריכה להגדיר עצמה כנבדלת. אנחנו מגדירים עצמנו ביחס לשונה.
 
זה גם מובן כי הפרושים וחז"ל הם היו הרפורמים של זמנם. יחזקאל אומר שהכהנים בני צדוק יהיו משרתי ה' ובברית החדשה נאמר כמה פעמים "הסנהדרין וראשי הכהנים" כך שהסנהדרין, למרות שלפעמים אולי ישבו בה צדוקים היתה מוסד שלא היה מקובל על כל העם ונראה שהיה חידוש רפורמי.
 
הקראות ככל הנראה היתה המשך של קבוצות צדוקים וקרובים אליהם (בייתוסים איסיים מדבר יהודה..) שאיבדו את כוחם בחרבן הבית שהיה מרכז הפעילות.
 
ולא בכדי. נאמר "כי יפלא ממך דבר… ובאת אל הכהנים לויים או אל השופט… במקום אשר יבחר ה'"
 
התורה מדגישה היטב שהזכות לפסוק הלכות כרוכה בישיבה בבית המקדש. האפשרות לפסוק הלכות בגלות זרה לתורה והיא בגדר רפורמה.
 
רפורמה היא מסוכנת לפי דברי התורה. נאמר "לא תוסיפו ולא תגרעו". לכן אם רוצים להיות הכי נאמנים לתורה צריך לעשות את מירב ההשתדלות ולפסוק לפי התורה והמסורת המינימלית ביותר כמו עצם ידיעת השפה והסכמים הכרחיים לקהילה. אבל בתחום הפרט הכל לפי ניסיון להתקרב לתושב"כ ככל האפשר ולא לקדש שום טקסט אחר (אם כי אפשר להחכים מפירושי חז"ל אבל לא לקדשם כמחייבים כי זה בל תוסיף ובל תגרע) במיוחד שמברכים "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו" על נטילה, נר חנוכה, קריאת מגילה וזה הצהרת כוונות כאילו ה'ציווה על הרפורמה או נתן לה סמכות.)
 
אם רוצים ללכת לפי רוח התורה ולהיות רפורמים אפשר להיות רפורמים עד הסוף. יש הרבה כאלה באמריקה. לא צריך להעצר בגמרא. רוב עם ישראל היום הוא רפורמי (אני מתכוון בעיקר ליהדות ארצות הברית) ולכן נראה שגם כך קיבלו האומה. יש משהו מאוד עמוק ברפורמה – פגישה עם ה' באופן אינדיבידואלי אוטונומי תוך ביקורת על הדת. שפינוזה היה הראשון בכך.
 
לכן אני לא רואה מנוס- או לקדש את התושב"כ בלבד ולנסות לדלות מהמסורת (שלא עברה דווקא דרך הספרות רבנית, אלא גם דרך השפה העממית הצדוקים והקראים) את המינימום ההכרחי, או להיות רפורמי עד הסוף.
 
קבלת האומה של הגמרא בשביל קודקס מנהלי, גם לא נשמע רלוונטי, כי הרבה מערערים עליה היום גם ככה, מה שהופך את הקבלה שלה למשהו שרירותי, שלכל היותר נועד לקדם מטרות פוליטיות של אורתודוקסים רבניים.
 
מה הרב חושב?