עיקור כלבה

מקובל לומר שמותר רק על ידי גוי. השיקול של צעבע"ח עתידי הוא בעייתי מכמה פנים. ראשית זו מניעה של צער ליצור שלא נולד, ולכן כעת אין חובה כלפיו (כמו בסוגיית "הולדה בעוולה". חפש כאן באינטרנט בכלל). שנית, כרגע עוד אין צער ולכן קשה להתיר איסורים על בסיס זה. שלישית, העיקור של היצור הזה פוגע בו לצורך יצורים עתידיים. רביעית, לא ברור שצאצאיו של הכלב או הכלבה שאנחנו מעקרים אותה אכן יסבלו. זהו שיקול ציבורי כללי ולא פרטני. אמנם הצו הקטגורי מורה לנו ששיקול קולקטיבי כזה הוא נכון ובוודאי לגיטימי, גם אם ביחס לכלב הזה הוא אינו רלוונטי. ראו בטורים 122 342, 344.
עוד יש לדון האם האסור הזה הוא מצד צעבע"ח (הצער שהפעולה גורמת לבעה"ח), ואז נראה שמעיקרא אין בזה איסור שהרי כיום ניתן לעשות זאת ללא סבל משמעותי. וגם אם האיסור הוא מצד סברא בנוסח "לשבת יצרה", כלומר לתת לעולם להתפתח כמו שהקב"ה מתכנן, אז כאן נראה שבהחלט יש מקום להקל. אמנם לא דורשים טעמא דקרא, אבל זה רק על איסורים שכתובים בפירוש, ובצעבע"ח זה לא המצב. מעבר לכל זה, יש ספק האם איסור זה הוא מדאורייתא, ולגבי נקבות זה ס"ס.
לכן יש אולי מקום להקל אפילו ביהודי, ובוודאי על ידי גוי.