על גבולות התרבות היהודית במדינה.
שלום לרב.
בימים אילו של בחירות צצים ועולים חוקים דתיים כאילו ואחרים אני שואל איפה הקו העובר בין הזכות הלגיטימית לתת צביון יהודי למדינה לכפיית דת על הציבור הלא-מאמין האם חילוני יכול גם לדרוש לא להשבע על ספר תנך וכדומה? איפה עובר הגבול אחרי הכל המדינה היא מדינה יהודית .
ככלל, אני מתנגד לכפייה דתית וחקיקה דתית. שבועה על התנ"ך היא בכלל בדיחה, שהרי נקיטת חפץ של מצווה היא חלק משבועה הלכתית. מי שלא מחזיק מהתנ"ך כחפץ קדוש, מה משמעות השבועה שלו? המדינה היא יהודית במובן לאומי אמורפי כלשהו. אין לזה הרבה משמעות פרקטית. כמובן שזו גישה כללית. בכל סוגיא ספציפית יש לדון לגופה.
לא הצלחתי להבין את המשפט האחרון מה זה אומר בעצם?
תרצה סוגייה ספציפית יותר לדוגמא בחינוך יש הכועסים שלומדים על ירושלים וכדומה בעוד שבעיני זה חלק מהמורשת היהודית.
מה הקשר ללימוד על ירושלים? מדובר בהיסטוריה וגיאוגרפיה. מה לזה ולשאלות דתיות? הרי אף אחד לא מלמד בבי"ס חילוני שירושלים קדושה במובן דתי. אולי שהיא קדושה מבחינת הדתיים כמו מכה למוסלמים. השכלה כללית על עמנו. זו לאומיות בלי שום קשר לדת ולערכים.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer