על הגבול בין מחשבה להלכה
שמעתי שיעור של הרב על החיסרון שקיים בעולם המחשבה בגלל חוסר הדיוק בהגדרת מושגים, השפעה של העולם שסביב וכו'…
אם יש לי שאלה על סוגיה בגמ', ולאחר לימוד מעמיק ואמיתי אין שום דרך פשוטה לישב את הסוגיה, חוץ מאמירה רוחנית\פילוסופית שמישבת בצורה מושלמת את הסוגיה, לכאורה זה ביסוס כמו-הלכתי לא? (אני מכיר דרך לימוד כזו בישיבה מסוימת ומעניין אותי לדעת מה רמת הביסוס שהרב נותן לזה)
וגם, מהי הדרך שהרב מציע להגיע לעולם מחשבה דרך ההלכה? איך עושים את זה?
שלום רב.
אכן, אלא שבד"כ לא זה המצב. אני אישית לא מאמין ביישובים "רוחניים" לשאלות בסוגיא הלכתית. בד"כ או שאפשר ליישב זאת למדנית או שאין יישוב. ההסברים ה"רוחניים" הם בד"כ בריחה ל"עמימות בונה" (constructive ambiguity).
אם אתה מתכוין לישיבת מעלות, אני לא מוצא זאת שם.
אין לי אלגוריתמים (זה חלק מהבעיה של התחום). כל אחד בונה זאת כפי שהוא מבין. העצה היחידה שיש לי היא לשאול לפחות עוד שאלת "למה?" אחת אחרי שגומרים את העיון הרגיל. התשובות שתגיע אליהן יהיו שיטתך המחשבתית.
תודה, ואכן דיברתי על מעלות…
גם לי"ג מידות לא היה אלגוריתם וזה היה נראה כאילו כל אחד עושה מה בראש…
האם אתה אומר שאין לזה אלגוריתם כתיאור מצב או שאתה לא חושב שאפשר לפתח לזה אלגוריתם בהגדרה?
אכן אין אלגוריתם דדוקטיבי, אבל אני מתרשם שיש היגיון פנימי. לא כל אחד עושה מה בראש. הרושם שלי הוא שחז"ל הבינו על מה הם מדברים, וגם כשהיתה מחלוקת זה התנהל בתוך דיסקורס מוסכם. זה לא קורה בתחום המחשבה. כל אחד מעלה את הגיגיו ללא בסיס של ממש, ואין דרך לברר וללבן ולהכריע. זה אוסף מונאדות שלא באמת מדברות זו עם זו. יתר על כן, בתחום ההלכה יש הכרעה ויש סמכות, משא"כ בתחום המחשבתי.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer