על: כיצד התורה נתפסת בעינינו.

שלום וברכה הרב,
א. קשה להאמין שהאלוקים נתן תורה ופירט והרחיב בנושאים מסויימים גם שאין התייחסות לחוקים באופן ישיר. סיפורים שלמים של מעשי אבות והקמת המשכן ומסעות בני ישראל במדבר ממש לא תואמים לגישה של הרב הרואה בספר התורה תרי"ג מצוות ותו לא.
ב. "שמה שמחות למצוות" לא הבנתי את המילים הללו. וכן לא הבנתי את ההפניה לרמב"ם.
תודה.

א. גם לי קשה להאמין. אז תסביר לי אתה למה זה נכתב ומה לומדים מזה.
ב. שמה שמחוץ למצוות. הרמב"ם מסביר שם שעשיית מצוות מהכרע הדעת יש לה ערך אנושי ומוסרי (מחכמי אומות העולם) אבל לא ערך דתי (לא מחסידיהם). זו דוגמה להבחנה שעשיתי כאן.

אני בכלל לא בטוח שספר התורה בא ללמד אותנו איך לקיים את המצוות.
הרי התורה מנוסחת כספר שמספר את תולדות ישראל בלבד.
הוא מספר ו"יאמר ה' אל משה דבר אל בני ישראל" וכו'
לכאורה ספר המקרא המצוי בידינו לא נכתב על ידי משה, הרי כתוב בו "ויכתוב משה את התורה הזאת וישם בארון" "וימות משה" וכו'
משמע שהיה ספר אחר, שאבד לנו ואותו כתב משה.
לא ?

זה לא רק בתורה. ספר קהלת מדבר על קהלת בגוף שלישי. מגילת אסתר מדברת על אסתר (שנאמר שכתבה את אגרת הפורים הזאת..) בגוף שלישי. כל הנביאים מדברים על עצמם בגף שלישי

קהלת לפעמים כן מדבר בגוף ראשון; זה יכול ללמד שגם שאר הספר שלו וזה פשוט סגנון כתיבה שהיה מקובל

קצת קשה שאתה מביא ראיה מרש"י בהווה אמינא כשלכאורה המסקנה דוחה את ההוא אמינא.
אם ננסח את השאלה באופן פורמאלי ההווא אמינא מניחה שתי הנחות:
א. תורה מלשון הוראה.
ב. החלק הראשון של התורה חסר הוראות.
מסקנה: החלק הראשון הוא לא תורה.
דחיה: התורה איננה ספר הוראות אלא גילוי שכינה המצדיק את המדיניות המיוחדת של יהודים.
הרב משום מה מקבל את ההנחה הראשונה ומתעלם מדחייתה בתירוץ.

י"ד, קרא שוב. טענתי בעקבות ר"ח מוולוז'ין שזה משני ולא שזו לא תורה. זו המסקנה ולא ההו"א. אלא שכמו במקרים רבים הבנת ההו"א מחדדת זאת.
בקיצור, הצגת את דבריי לא נכון: תקן את ניסוח המסקנה והכל יבוא על מקומו בשלום.