עקרון הסיבתיות

שלום לרב מיכאל,
לפי מה שאני מבין (אני לא בקיא יותר מדי בפילוסופיה), קאנט עשה סינתזה מסוימת בין הגישה הרציונליסטית לבין הגישה האמפירית ביחס לעקרון הסיבתיות. הגישה האמפירית (דיוויד יום) הייתה שאין באמת בסיס לכך שעיקרון הסיבתיות הוא אמת אוניברסלית, אלא הוא תוצאה של הרגל, לעומת הרציונליסטים שסברו שעיקרון הסיבתיות הוא הנחת עבודה מקובלת ללא צורך להצדקה.
מה שקאנט חידש הוא שאומנם עיקרון הסיבתיות כשלעצמו אינו תלוי בסיבתיות, אלא הוא הדרך שבה אנחנו פשוט רואים את העולם. אנחנו חווים את עיקרון הסיבתיות דרך "עיני השכל", וזו בעצם התודעה שלנו שפשוט בוחנת את העולם. אנחנו רואים תופעות, והתודעה שלנו מסבירה לנו את התופעות דרך עיקרון הסיבתיות.
אבל לפי זה יוצא שכל עיקרון הסיבתיות הוא נמצא במוח שלנו, בתודעה שלנו, זה הצורה האמצעית בה אנחנו מסתכלים על העולם. אבל עקרונית יכול להיות שבעולם "הנומנלי" (העולם כשלעצמו) דווקא כן תתכן, גם אם בתיאורה בלבד, תופעה שלא תלויה בעקרון הסיבתיות. אנחנו אולי לא נבין אותה בתודעה שלנו, אבל עקרונית העולם לא מחויב לצורה שבה המוח שלנו בנוי. (אגב, דוגמא לדבר הוא מכניקת הקוונטים, ששם עקרון הסיבתיות לא עובד כפי שאר התופעות בעולם, ובהחלט שורר שם עקרון של אי ודאות).
השאלה שלי אליך, בהנחה שהתיאור שהצגתי הוא מדויק (שוב, לא בקיא הרבה בפילוסופיה) לכאורה עקרון הסיבתיות לא אומר מאומה על העולם, אלא בסך הכל על איך שאנחנו תופסים ורואים את העולם. אבל בעולם עצמו יכולות להיות מציאויות שונות (שיכול להיות שלא נתפוס מה אנחנו רואים בכלל) שעקרון הסיבתיות לא יחול בכלל.