עקרונות גשר והתורה שבכתב
שלום הרב
בשיעור אתמול דיברת על כך שהתורה היא עקרונות הגשר ולא "המסקנה" – היישום שלהם למקרים ספציפיים, ולכן למשל אפשר ליישם את ההלכה בצורה שונה ממה שכתוב בגמרא, כי מה שנלמד שם זה עקרון הגשר.
האם ההבחנה הזאת נכונה גם לתורה שבכתב? איך זה מסתדר עם זה שלא דורשים טעמא דקרא? או שבתורה שבכתב גם ההלכה עצמה היא התורה ולא רק עקרונות הגשר?
זו שאלה עדינה. באופן עקרוני זה נכון גם לתורה שבכתב. כך למשל רבים כתבו שאין עניים להחזיר את העבדות. מה שהתורה אומרת הוא שאם יש עבדות יש לנהל אותה באופנים אלו ואלו. לגבי טעמא דקרא, זו סוגיא סבוכה, אבל זה פקטו דורשים כל הזמן טעמים. עמדתי על כך בספר השלישי בטרילוגיה שלי. לשאלתך, רק אומר שגם אם לא דורשים טעמא דקרא, השאלה מה אומר הקרא: את המסקנה או את עקרון הגשר. אם אשתמש בדוגמה שנתתי בשיעור (חזקה אין אדם פורע בתוך הזמן), נניח שבתורה היה כתוב שהטוען שפרע בתוך הזמן אינו נאמן. אני טוען שהתורה שבדבר היא לא שאינו נאמן אלא שאם יש חזקה היא יכולה להפוך את נטל הראיה מהתובע לנתבע. כעת ניתן לומר שלא דורשים טעמא דקרא פירושו לא מחפשים טעם מדוע חזקה הופכת את נטל הראיה. זו גזירת הכתוב. אבל היישום של אי דרישת הטעם הוא לגבי עקרון הגשר ולא לגבי המסקנה.
אתה מניח שעצם קביעת עקרון הגשר הוא דרישת טעם, ולא היא (לפחות לא בהכרח).
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer