פורים והשגחה
שלום הרב
למה חוגגים את פורים?
הטעם הקלאסי והמקובל הוא שפורים נחגג כחג דתי שמביע התערבות של האל בהיסטוריה, והצלת ה' את עמו והשגחתו עליהם.
אבל אם אנחנן אומרים שהאל לא מתערב בהיסטוריה, מהו הטעם לחגוג פורים?
אם בכל זאת יש סיבה לחגוג בגלל התערבות, מאי שנא יום העצמאות מפורים? למה ביום העצמאות אנחנו לא אומרים (לשיטת הרב) שהאל התערב בהיסטוריה, ובפורים כן?
תודה רבה!
שלום נריה.
דומני שהסברתי זאת כאן איפושהו (בטרילוגיה אני מרחיב בזה). ראשית, אמרתי שלהערכתי הקב"ה מסתלק מההיסטוריה לאט לאט. ייתכן שבעבר הוא היה מעורב יותר. לכן פורים שיש עליו עדות של נביאה (אסתר) שהיתה שם יד ה' אני מוכן לקבל שזה נעשה בידיו. שנית, כל ההודאות שלנו לקב"ה הן מיותרות. למה נטפלת לפורים דווקא? מה עם ההודאות בתפילה של יומיום? מה עם פסח? טענתי היא שההודאה היא הזדמנות שלנו להודות לו על שברא את העולם את חוקיו ואותנו. אחרי הבריאה החוקים והטבע ביחד עם האנשים עושים את העבודה, אבל מבחינתנו "נסים" כאלה הם הזדמנות לחזור ולהודות על "ניסיך" שבכל יום עמנו. אגב, מסיבה זו אני לגמרי בעד לומר הלל ביום העצמאות, בדיוק כמו בפורים (קריאתה זו הלילא) וחנוכה.
אגב, חשבתי לכתוב פוסט בדיוק על זה (בעקבות שיעור שנתתי בעניין במוצ"ש האחרון), אבל כנראה לא אספיק. נראה.
תודה רבה על התגובה!
הבנתי לגבי פורים.
אם אני זוכר נכון, דיברת באחד מהטורים הראשונים באתר, על כך שאין קשר בין דת ליום העצמאות והזיכרון, ואלו שני תחומים שונים, ולכן אין סיבה לומר הלל ולקבוע אותו כיום ציון דתי מצד המאורע. (בלי קשר לזה שמלחמות ישראל לשיטת הרב הן תופעות היסטוריות נטולות השגחה, ולכן גם נטולות נס.)
האם אני זוכר נכון? אם כן.. למה לראות ביום העצמאות נס, כדי שתהיה בו ההזדמנות להודות על ניסיך? בשלמא פורים שהיתה התערבות, ניחא. אבל יום העצמאות לא היה בו (לשיטת הרב) נס או השגחה, אם כן למה למה כתבת ש"מסיבה זו אני בעד לומר הלל ביום העצמאות" – הרי מסיבה זו כל יום הוא הזדמנות לומר הלל – ומאי שנא?
משום מה בתגובה ארוכה לא ניתן ללחוץ על הלחצן "להגיב" כי התגובה מסתירה ולא מאפשרת.
בס"ד י"ג באדר ע"ח
לנריה – שלום רב,
את הפתרון גילה עורך האתר אורן נ"י:
אם החלון של 'להגיב' התכסה – לחץ חמש פעמים על מקש ה- TAB
וסימנך: טבא הוא וטבא ליהווי. חמש זימנין ליגזר עליה ד'טאב' ליהווי – ויהיה טב!
גם ה' יתן ה-טב, ועלינו תבוא ברכת טוב!
בברכת פורים שמח, שמשון טביא
פליאה דעת היא ממני, נשגבה לא אוכל לה:
טביא חטא וזיגוד מנגיד???
נריה, כאמור לא צריך נס כדי להודות. מה שנחווה על ידינו כ"נס" הוא הזדמנות להודות על הטבע.
מניסיוני די בלחיצה אחת על הטאב. אבל אם זה לא עובד המשך ללחוץ.
ובאשר לקושיית האלמוני על מרן האוסטרופולר, גבי זיגוד מנגיד, יש ליישב בקל. דהכא זיגוד חטא שהעלים מעינינו המקש ועל כן זיגוד הוא דמנגיד.
ואי לא ירצה מר ללחוץ המקש טובא פן יתקיים בו כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, בינותי ומצאתי בספרים סגולה בדוקה לדבר לומר ה"פ "אמר רבי בנימין כולם בחזקת סומין… " וסמיה בידן (המקש יופיע מיד). והוא בדוק ומנוסה, ולכן לדינא אפשר לצאת בקמיע זה בשבת לרה"ר דאורייתא דט"ז אמות וו' עשרות ריבוא אדם ובהמה רבה.
ולהשומע ינעם, ואשר לא שומע אידיוט הוא.
ועל כל פנים ראוי ללחוץ על ה'טאב' פעמיים לקיים 'טאב למיתב טן דו', ויחדיו ייכונו 'טאבין ותקיליןו, המחמיר תע"ב 🙂
בברכה, שמשון-טביא לוי-נגרא
בתגובות דלעיל שזכרו ש'זיגוד מינגיד', דומני שבמקום 'זיגוד' צ"ל: 'זייליג' או 'זעליג', שדרכו להיות 'מינגיד' = 'נמשך', שכן דרכו של ר' זעליג, הרץ ומצל, אינו מתעצל,, ונמשך כצל, אחרי שצ"ל'
ולגבי 'זעליג' או 'זייליג'?
העיקרון הוא שיש תיבה אחת עם עי"ן ותיבה אחת ללא עי"ן. כשיכתוב 'בערגער' בעין – יהיה 'זייליג' ללא עי"ן. אך כשיכתוב 'ברגר' ללא עי"ן – אז יהיה 'זעליג' בעי"ן, ועליו הכתוב אומר: 'בן פרת עלי עין'.
ולמעשה, עם עין או בלי עין – העיקר למלא הכוס יין, ולשתות לחיים!
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer