'פיגועים'‎

שלום רב.
עוררת בי נוסטלגיה. אז הנה האמת לאמיתה.
זה סיפור מופרז, כדרכם של מיתוסים. דומני שהיו שניים או שלושה פתקים כאלה, ושניהם היו מחאות על אירועים מסוימים, והם ביטאו עמדה אחרת מזו שהביע הרב בלומנצווייג (ולכן "חסידיו", שגם אני ביניהם, ראו בהם פיגועים). אני כבר לא לגמרי זוכר. אחד היה בעקבות ביקור של אהוד ברק בישיבה במסגרת קמפיין הבחירות שלו. אני התנגדתי לקבל אותו (הוא ניהל מסע בחירות חצוף ופוגעני), וארגנתי הפגנה נגדו בכניסה בניגוד לעמדתו של הרב בלומנצווייג שאסר על החבר'ה (אני אמרתי לו שאארגן ואעשה זאת בכל מקרה, ואז הוא ביטל את האיסור). אחרי זה, כשהתברר שלגמרי צדקתי, כלומר הבחור "הטיל עלינו את מימיו מן המקפצה", ובעקבות ויכוח דומה כמה ימים קודם סביב נסיעה של חבר'ה מהישיבה להפגנת החרדים נגד ביהמ"ש העליון (שאני המרצתי אותם לנסוע למרות איסור של הרב. אני לא מדבר על חבר'ה בשל"ת כמובן, אלא על מבוגרים יותר) תליתי פתק עצבני על "מעשה מצימחוניסטען", ובו ירדתי חזק ובלי רחמים על כולנו, כולל הרב בלומנצווייג, על תמימות וטיפשות ועל רגשי נחיתות. היו עוד מקרה או שניים (אחד על התמיכה במוטי אביצרור בבחירות בירוחם, ואולי עוד אחד).
בעקבות הפתק על ברק וההפגנה הישיבה סערה. אני בכלל הייתי בבית וכך גם הרב בלומנצווייג ולא ידענו מכל הסיפור. הגיעה אליי הביתה משלחת של תלמידים ממחזור א (הם למדו אז אצלי, בשיעור ד שלהם) שהסבירה לי שהתחושה בישיבה היא שאנחנו על סף פילוג/פירוק. אחרי שגמרתי למות מצחוק (אם היו מחלקים את תלמידי הישיבה בין אלו שיילכו איתי לאלו שיילכו עם הרב בלומנצווייג, זה היה מתחלק ל-0 מול כל השאר. וכמובן שלא היה בדל סכנה שמשהו כזה יקרה, גם לא מבחינתי), עברתי דרכו ואמרתי לו מה היה ושבאמצע סדר ערב אני הולך לאסוף את החבר'ה לחדר האוכל לדבר עמם. נזפתי בהם ואמרתי להם שרק במוזיאון הולכים על קצות האצבעות. מי שחי בבית וחש חלק ממנו לא הולך בו על קצות האצבעות אלא אומר בקול רם וביושר את מה שהוא חושב. אני מצפה גם מהם לומר את מה שהם חושבים, גם אם זה נגדי וגם אם זה נגד הרב בלומנצווייג. אלו שחרדים לכל רעש שיהיה בישיבה הם אלו שישמרו תמונה ורודה של הישיבה על קיר ביתם כשהם חיים את חייהם בלי קשר למה שהיה שם. פיסת נוסטלגיה לא רלוונטת. מבחינתי בית מדרש הוא מקום לליבון דעות ועמדות ולוויכוחים, גם סוערים. במשפחה רבים ומתווכחים, ולפעמים גם יורדים אחד על השני. אין צורך לומר שלמחרת היום כבר לא נותר מכל זה זכר חוץ ממיתוסים שכעת אני רואה שחלקם הגיעו גם אליך. 🙂
אגב, המטפורה לגבי מוזיאון והליכה על קצות האצבעות משמשת אותי לא פעם מאז. למשל בטור 63 באתר שלי: https://mikyab.net/posts/3195
זהו. עד כאן פיסות היסטוריה. ד"ש לישיבה ולכל הצוות שלה. אתה יכול להיות מאושר שזכית ללמוד בה. מקום נפלא עם אנשים נהדרים.
כל טוב והצלחה רבה,