פנימיות וחיצוניות
שלו' מיכי. כאן התחיל דיון מענין. ברשותך, ארצה להמשיך בו.
ישראל
כתבת: “אוֹמַר לאנשים שהם טועים, במובן שהם טועים בהבנת עצמם. כלומר גם הם עצמם אמורים להודות בטעות אחרי שאסביר להם אותה, ולהבין שאכן הם לא הגדירו נכון את המושג שבשימושם הם”.
“השאלה האם שירה היא אידיאה קיימת בטבע העולם או יצירה מלאכותית של בני אדם (שאלת האפלטוניות של אידיאת השירה), לא חשובה לענייננו כאן. אני מחפש את משמעותו של המושג שירה שאליו רובנו מתכוונים, ולדעתי בהחלט יש מושג כזה ויש לו משמעות שניתן להנהירה”.
לכאורה, לפי תערו של אוקאם, אין להניח קיום אפלטוני של אידיאות, כשדאי לנו להתייחס ל”מושגים” כפי שאתה מתארם כאן: “משמעות שאליה רובנו מתכוונים”, “המושג שבשימושם הם”.
שאלתי, א”כ, למה אתה מחזיק בדעה שיש קיום “חיצוני” לאידיאות?
מיכי
הסברתי זאת בשתי עגלות (שער שני): בגלל עקרון הסיבתיות אני מניח שאם יש בתוכי חוויה יש לה מקור חיצוני (=האובייקט שיוצר אותה). בה במידה אם יש בנפשי מושג מוגדר ומובחן אני נוטה לחשוב שיש לו מקור חיצוני שמחולל אותו וממנו אני שאבתי את ההבנה הזאת (זה סוג של טיעון אנתרופולוגי).
ישראל
עכשיו התחדדה לי נקודה: גם אני מסכים אתך שיש מקור וסיבה לחוויות ולמושגים שלי, אבל למה “חיצוני”? למה לא להסתפק במקור וסיבה שקיימים “בפנים” (לא קיום אפלטוני)?
עם הכתיבה התחדד לי עוד, שבעצם, מושגי ה”פנים” וה”חוץ” עצמם טעונים הגדרה (שתגבש את האינטואיציה שלהם). מה הוא “פנים” ומהו “חוץ”? למה חשוב להבדיל בינותם? ומאי נ”מ אם דבר הוא קיים בקיום חיצוני או בקיום פנימי (זה כמעט לשאול מה משמעותו של הדיון אם יש לאידיאות קיום אפלטוני או לא)?
מיכי
התשובה בגוף השאלה: 'חיצוני' ו'פנימי' הכוונה היא לא לתיחום גיאוגרפי-מרחבי. השאלה היא האם יש מושג כזה או לא. אם הוא ישנו, אבל זה אצלי בפנימה, זה עדיין חיצוני במשמעות הזאת.
בעצם השאלה היא האם אנחנו ממציאים את המושגים או חושפים אותם. כמובן שאם זה נמצא בפנים אצל כל בני האדם (בין-סובייקטיבי), אז יותר ברור שזה בעצם בחוץ.
ישראל
לא הבנתי מספיק:
1. מצד אחד נראה מדבריך שה"חיצוניות" נקבעת לפי הישות. כלומר אם המושג ישנו אז הוא בחוץ (גם אם זה נמצא בפנים האדם).
2. אבל מאידך אתה גם תולה את זה במספר בני האדם שנמצא בהם המושג הזה. ומשמע שאם זה נמצא רק אצלי, גם אם הוא יש הוא בפנים ולא בחוץ.
3. ולבסוף אתה תולה את זה במקורו של המושג: האם הוא מומצא על ידי האדם (שאז נקרא שהוא בפנים) או שהוא רק נחשף (ונקרא שהוא בחוץ).
מלבד שאיני מצליח לחלץ מדבריך הסבר שלם המורכב מטענותיך אלה, גם בפרט הדברים טעונים לי ביאור:
ל-1: עדיין איך נקבע מה הוא יש ומה לא?
ל-2: לכאורה, מספר האנשים אינו מאפיין, אלא רק סימן שלא אני ממציא את המושג (כי לא סביר שהרבה ימציאו את אותו הדבר)?
ל-3: איך נקבע אם המושג הומצא או נחשף, אחרי שגם אילו היה מומצא היה אפשר ללמד אותו למי שלא ממציאו (אלא מקבל אותו) ואצלו הוא יהיה רק בבחינת "נחשף"? האם צריך ללכת לשאול את הראשון שהגה את המושג אם הוא "מצא" אותו או "המציא"?
כאמור, הותשתי כבר מהדיון הזה. בעיניי הוא חוזר על עצמו שוב ושוב.
בקיצור, עמדתי היא שמושגים שמובנים לנו כקיימים הם קיימים בדיוק כמו קירות או עננים. אמנם לא קיום במרחב אלא בעולם אידיאות כלשהו. אם אתה מחפש קריטריונים, מצא לי קריטריונים לקיומו האובייקטיבי של ענן (איך אתה מחליט האם הוא קיים או שהוא הזיה). ואכן מספר האנשים הוא אחד המדדים שמסייעים לקבוע זאת.
מחילה, אבל אין בכוונתי לענות יותר בנושא זה.
תודה בכל אופן.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer