פרדוקסליות

וודאי שזהו הנושא מהפעם הקודמת. כידוע לך זה מכבר צר עולמי כעולם נמלה ואני נוהג לדוש שוב ושוב במה שקרוב ללבי. פשוט במקרה הזה רציתי להרחיק את עדותי ע"י שימוש כוזב בחג המימונה. חשדי הוא שאתה לא מקדש את החג הזה כפי שהיה ראוי (בעיניי מישהו…) ולכן רציתי להמם אותך רגשית וככה ליטול ממך את שיקול דעתך.
כהרגלי נכשלתי גם בזאת.

לגופו של עניין נדמה לי שהמשפט שלך לעיל ("במציאות עצמה אין פרדוקס במובנו הלוגי, לא במציאות הגשמית ולא בזו הרוחנית.") הוא בעצמו פרדוקסלי.
הנימוק: משפט זה מבליע את ההנחה שניתן למסור אינפורמציה בת-משמעות על מה שאתה מכנה "המציאות עצמה". והרי את הדברים האלו גופם בא המשפט לסתור.
לא כן?

אם אתה מניח את זה, אז גם את הדיון הזה לא ניתן לנהל. גם כשמתייחסים למציאות עצמה עושים זאת במונחי התודעה שלנו. אין לנו משהו אחר. זו,אגב, ביקורת של צייטלין על ההבחנה של קאנט בין פנומנה לנואומנה, שכולה בפנומנה.

אתה וודאי מבין למה אני חושב שתגובתך, שוב, איננה עניינית.
טענתי שמה שאתה אומר הוא פרדוקסלי וממילא בעייתי.
כתגובה אתה עונה לי שאלו הם פשוט חוקי המשחק ("אין לנו משהו אחר").
אני שוב ושוב מנסה לעמת אותך עם האמירה הזו ועם מחירה התיאורטי ואתה חוזר ומצביע על קושי אמתי בדברים שלי, קושי שבעיניי הוא קטן מזה המצוי בדבריך שלך.

לתפיסתי שיח רציונאלי הוא בחירה בין שתי אופציות שלפעמים שתיהן בעייתיות. במקרה הזה אני מתרשם שאתה נמנע מראש לברר איזו אופציה בעייתית יותר ולכן נצמד לאופציה שאתה מחזיק בה (שבמקרה זה איננה נכונה)

כפי שאמרתי האסטרטגיה הזו אופיינית דווקא לפילוסופיה "האנליטית" שאתה כ"כ מתנגד לה: הלוגיקה היא חזות הכל וממילא אין לנו יכולת להבחין בינה לבין "המציאות עצמה" (כדבריך). אם הכל אותו הדבר נותרנו בלי כלום. לכל הפחות נותרנו בלי שיח רציונאלי.

לגבי צייטלין. טוב גרתי פעם ברחוב הזה (נדמה לי מס' 21).
לא יודע מה אותו אדון רצה להגיד (לבקר את ההבחנה הקנטיאנית בין הדכ"ל לפנומנה או שמא לתמוך בה?), אבל אני חושב שנכון כאן להידרש ליעקובי שאמר את המשפט הבא על קאנט:

"אתה לא יכול להיכנס לשיטת קאנט בלי להניח את הדבר כשלעצמו, ועם אותו מושג אינך יכול להישאר בשיטה".

אמירה שבעיניי כולה אמת ויציב.

טוב, זה השלב בו אנחנו נפרדים.

קשה הפרידה, מרה וצורבת
אך בכל זאת יש בה ערך מוסף פילוסופי
עת נפרד האדם מרעו, מן "השבט"
הוא נזכר כי חותם המציאות הוא הדופי

לא, אין פה משחק, רק עניין אונטולוגי
עולמנו שבוי בגבולות כבכלא
או אילו נציב זאת באופן כמו-לוגי:
שורשיי הידיעה פרדוקס הם ופלא

לפיכך כשנפרד האדם מזולת
עשוי הוא לזכות בקמצוץ של תבונה
אמת עמוקה אין ממנה מפלט:
הגיון המציאות הוא באי-הגיונה.

אל תבכו להולך, הן לא פרידה לאין קץ היא,
כפגישת אלתרמן אל תשאו לה גם נהי.
השאיפה אל הדרור מבנים מבורכת,
אך מחוץ להיגיון אגדה היא כעיר הברקת.

הגיון המציאות אין הוא היגיון שונה,
המטפיזי כפיזי תחת כנפיו חונה.
הן אונטולוגיה ענף מהמטפיזיקה שלוף,
על כן לא כלא הוא כי אם פורח כחלום יעוף.

על כן אל תשאו אל ההרים עיניכם,
מהלוגיקה אל תסטו כי היא מעוזכם.
מלוא כל הארץ כבודה והדרה,
ורק הוזים וחולמים יכמהו להדירה.

אכן, היגיון הוא מבצר בעליו
בנפול המבצר תאבד התקווה
אך סיכון ארכיטקטי טמון בכתליו
אם עוביים לא יוגבל הדייר בו יגווע

זו דרכו התועה של הוגה אנליטי
לעולם לא יחדל מבניית ביצורים
עד אותה נקודה עגומה ואף קריטית
שמעודף בנייה יחסל דיירים

כך תשכון לה לעד טירת שיש ושחם
קליפתה העבה פאר והדר
אך תשאל: מה בכלל יש שם מתחת?
תיענה: קליפות ללא סוף, עד סופן הנמהר

רוחו נשאתו למר למחוזות הטעות,
שכן בדברנו על חומות איננו עוסקים במהות.
הלוגיקה תנאי הכרחי היא אך מספיק הוא לא,
וכל מה שמעבר לה מלוא אורה וסלו.

הסתירה מפילה את המבצר ואת חומותיו,
שבהיעדר הטיח יתמוטטו אבניו.
אך השטח שבפנים מלא כל טוב סינתטי,
אתי, פילוסופי וגם אסתטי.

אך אם את עובי החומה רצונו לדקק,
יפלו החומות וכל שבתוכן יתפוגג.
כי באין חומה יפרע עם,
ועירוב התוך עם החוץ מעשה בלעם.

שוב זאב אנליטי בעור כבש סינתט
על עקרונות "טרנסצנדנטיים" ירעיף הוא חיבה
אך לו רק תקשה: ברצינות? באמת?
ישיבך: מגבולות טאוטולוגיה אין יוצא ואין בה

כי הלוגי הזה, יוסיף ללא שהיה
תנאי הכרחי הוא אך איננו מספיק
ויבקש מתוך "מספיקות" הקומה השנייה
עולם ומלואו עבורו להפיק

וכלל לא יראה כי אותה "מספיקות"
כפופה היא מראש לקומת ההכרח
ממילא סינתוזיו יחסרו כל נפקות
ושירו ייחלש, ייאלם וידעך

חצי גיבור דמר שנונים,
אך אשפתו טעונה בחיצים שגויים.
כל מילה בסלע כתובה,
למעט השורה הראשונה.

זאב סינתטי בעור כבש אנליטי
רואה הוא כזאב בעור סינתטי.
הן החומה אנליטית היא בעליל,
אך התוכן בתוכה סינתטי כליל.

גם אם נוקט אדם מתודולוגיה אנליטית,
אין בכך כדי לפרוך את משנתו הסינתטית.
הלוגיקה תכהן ותעדה פאר עדייה,
תפארת היא לכל שוחריה והוגיה.