פרדוקס באל היהודי

זה כמו להגיד שאין טעם להיזקק לפשפוש במניע של הנאשם, אם נראה שהוא אשם אז הוא אשם גם אם המניע לא ידוע, ואם נראה שהוא לא אשם אז גם אם יהיה מניע המסקנה ברורה.
אלא שהעדר מניע מעורר חשש אולי טעינו בדיאגנוזה והנאשם לא אשם.
כך, השאלה האם העיונים המטפיזיים האלה מקטינים את הסיכוי שאכן אלוהים ציוה מצוות ורק ליהודים.

לא, זה לא כמו. אין לנו אפשרות להבין את מניעיו ומטרותיו ושיקוליו, ולכן זה דיון חסר ערך. מכאן שאת ההחלטה צריך לקבל על בסיס יחסך למבורת, כפי שכתבתי.

למה אין לנו אפשרות להבין. אני למשל הבנתי שאתה מבין שהוא רוצה שאנשים יבחרו בטוב ואז הוא מוציא מן הכח אל הפועל את פוטנציאל ההשתלמות שלו ונעשה מושלם גם בהשתלמות

החלק הראשון יש מלא סגנונות של תשובה כמו רמח"ל ושני כוזרי נניח לא?

תוכל גם לשאול שאלה על בעלי חיים למה הוא ברא בעלי חיים הרי אין להם מצוות בכלל?

אולי הוא בורא מגוון 🙂

לפי נוסח המסורה הארנבת מעלה גירה, אבל בתרגום השבעים רשום ההיפך. שאינו מעלה גירה. השפן לא מופיע ומוחלף בארנבון וגם הוא לא מעלה גירה. אפשר לטעון שמדובר בשיבוש שלא מופיע בנוסח המקורי של המקרא.
אם כי יותר סביר להניח שמתרגמי המקרא היו בעלי חינוך הלניסטי והבינו בזאולוגיה ותקנו את הטעות.
גם בערך הפאי תרגום השבעים נותן קירוב די מדוייק של הפאי שלפי המסורה ערכו בדיוק 3. אבל במקרה הזה יש בסיס יותר חזק להגיד שהמתרגמים היו בקיאים במתמטיקה של זמנם.
בעולם הנוצרי הטיעונים האלה כלל לא עולים בדיונים עם אתאיסטים.מעניין מה אומר נוסחים אחרים כמו נוסח קומראן.

יתכן גם שבנוסח המקורי לא הוזכרו השפן והארנבת, רק בתקופה מאוחרת יותר הכהנים נתנו דוגמאות והם כנראה טעו.
אבל בסופו של דבר כל התירוצים האלה זה אפולוגטיקה.

בס"ד ח"י באלול תשא"ף

אלקי ישראל הסביר בבהירות לפני מעמד הר סיני את ייחודו של עם ישראל ביחס לכלל האנושות, באומרו: 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'. בני ישראל הם ה'כהנים' המביאים לכלל האנושות את אמונת התורה וערכיה הבסיסיים, הגלומים ב'שבע מצוות בני נח', לא לעבוד אלילים, ולא לגנוב, לנאוף ולרצוח, ולא להיות ברברים האוכלים 'אבר מן החי'.

כ'כהני ה" מצווים ישראל במערכת מצוות הדורשות מהם הקפדה יתירה הן בבין אדם לחבירו (השבת אבידה, איסור רבית, מעשרות שמיטה ויובל וכיו"ב) והן בהקפדה יתירה על ענייני קדושה (למשל איסורי מאכלות) וקרבת אלקים. תפקידו הייחודי של עם ישראל מחייב אותו לא רק 'להיות בסדר', אלא להצטיין ב'עשות משפט ואהבת חסד' ובמקביל 'הצנע לכת עם אלקיך' (ובלשון חז"ל: ביישנים רחמנים וגומלי חסדים').

בהתנהגות מוקפדת של קדושה וקרבת אלקים מתמדת – מכשירים בני ישראל את עצמם להקרין את רוח התורה לאנושות כולה, לחנך את האנושות ע"י דוגמה אישית של חיי אצילות.

בברכה, עמיעוז ירון שניצל"ר

זכור לי מאמר (כמדומני של פרופ' בנימין אופנהיימר) שהראה שבאכדית משמעות 'סגל' היא 'ואסאל', שליט מקומי המייצג את המלך, השליט המרכזי. וכך ביאר את דברי ה' 'והייתם לי סגלה מכל העמים', שאנחנו נהיה ה'ואסאלים' של מלך מלכי העולם, המייצגים אותו מול כל העמים.

בברכה, אליעם פיש"ל וורקהיימר

בשורה 1
… שהראה שבאוגריתית משמעות 'סגלת' היא 'ואסאל', …

פרטי המאמר:
בנימין אופנהיימר, 'סגולה', בית מקרא כב (תשל"ז), עמ' 427-434.