פרשת אמור = כהן בעל מום‎

שלום הרב י'.
1. קראתי. אני מניח שהרב ליכטנשטיין כאן נוהג מנהג חמיו (לגבי חזקת טב למיתב), שכתב שהחזקות ירדו מסיני והן נצחיות. להבנתי לא סביר שהוא עצמו מאמין בזה, והוא כנראה כתב זאת לתשובת המינים. הרב ליכטנשטיין ודאי מכיר היטב את השפעות המציאות והערכים המתחדשים על ההלכה, וכנראה גם הוא חושש מסחף רפורמי.
2. אמנם יש  לחלק טובא בין זה לבין היחס לחירשים ומוגבלי שמיעה (שם כבר הרמב"ם בפיהמ"ש כותב שזו לא בעיה מהותית אלא חוסר יכולת ללמוד, וכשזה נפתר אין מניעה לשנות את ההלכה בזה), ולכן הדוגמה של הרב בני לא מוצלחת.
3. ועדיין כמובן רצוי להוכיח מהמקורות שאכן הבעיה היא שבעל מום נחשב כמשהו נחות (לא מקובל אצל הפחה), ואז יש מקום לטענה שהיום זה השתנה.
4. אגב, הטענה שבסעיף 3 שונה מהטענה של הרב בני. להבנתי הוא טען שהנורמות של היום מחייבות את שינוי היחס לבעלי מום כי יש חובה לקרבם ויש ערך של שוויון. על כך אני יכול להבין את התקוממותו של הרב ליכטנשטיין שדחה את האפשרות שחז"ל נהגו בצורה לא מוסרית כלפי בעלי מום (אני ממש לא בטוח שהוא צודק). זהו שינוי ערכי שמשפיע על ההלכה, ולזה התנגד הרב לכטנשטיין. אבל לדעתי צריך לנסח מעט אחרת, שהשינוי הוא עובדתי ולא ערכי, ואז זה טיעון הלכתי לגמרי לגיטימי: הנורמות של היום גרמו לכך שבעל המום לא נחשב משהו נחות, ממילא ההלכה עצמה לא פוסלת אותו כי היום הוא כן עומד בקריטריונים של הקריבהו לפחתך. זה ניסוח שונה לגמרי מהראשון, על אף הדמיון לכאורה. כאן הטענה היא שההלכה עצמה מחייבת שינוי ביישום עקב שינוי נסיבות, בעוד שהטענה של הרב בני היא שההלכה פוסלת את בעל המום אבל ערכי המוסר העכשוויים מונעים מאיתנו לנהוג כך. זה כבר באמת מריח רפורמה וחוסר מחויבות להלכה אלא לערכי הזמן (אגב, גם זה לא פסול מנדטורית. ע"ע החלק החמישי של השו"ע, ואכ"מ).
 
5. אני שולח שני מאמרים, האחד עוסק בגרים והשני בשינויים בהלכה בכלל:
 
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%94%D7%9E%D7%A2%D7%9E%D7%93-%D7%94%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99-%D7%A9%D7%9C-%D7%92%D7%A8-%D7%90%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%94-%D7%90%D7%95-%D7%A1%D7%98%D7%98%D7%95%D7%A1-%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA%D7%99/
 
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%99%D7%A9-%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%96%D7%A8%D7%94-%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%99%D7%97%D7%A1-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%95/
 
6. לגבי העיוור, לא הבנתי את השאלה. כוונתך לחיוב סומא במצוות? גם כאן יש לדון בכל סוגי הטיעונים הנ"ל.
אגב, גם לגבי חילול שבת על הצלת עין, שורייני דעינא יש לדון טובא, למה סכנת עין היא פיקו"נ (נחלקו בזה ר"שי ונכדו ר"ת כידוע (ע"ז כח ע"ב): אחד מהם תולה זאת בטענה רפואית (סכנת עין מסכנת את החיים) והשני בטענה מהותית (איבוד עין חשוב כאיבוד חיים). שתי ההנמקות הללו שוות בדיקה לאור מציאות ימינו וכמובן הידע הרפואי העכשווי.