פתיל תכלת לא מארגמון כהה קוצים

העלויות הם רק טריגר ואינם קשורות ישירות למצוות התכלת כמובן.
משיחה שלי עם חברים אף אחד מהם לא קונה פתיל תכלת של ארגמן בגלל המחיר. כמו שהרב ציין בספרו "מהלכים בין העומדים" לפעמים אנו צריכים משהו שיעורר אותנו לחשוב על פתרון הלכתי ועניין הכסף כאמורלעיל הוא הטריגר לבדיקה מחדש של המצווה.
עלות הקורבן היווה גם את הטריגר שהניעה את רשב"ג לתקן את התקנה על הקינים.
לעצם השאלה, כיוון ששיטת הרמב"ם היא יחידה (אין פוסק אחר למיטב ידיעתי שקושר את התכלת המקראי עם יכולת הדהייה שלו [התכלת של ארגמון מחזיק מעמד לאורך זמן בניגוד לקלא אילן]), אני מסתמך על שיטה יחידה כעין שעת הדחק. האם נכון הלכתית לעשות כך (להסתמך רק על שיטת הרמב"ם).

לגבי רשב"ג, הסברתי את ההבדל בין תקנה של סנהדרין לבין החלטה שלך או של פוסק.
לגבי הטריגר לבדיקה, כל דבר יכול להיות טריגר לבדיקה, אבל ההחלטה בסוף צריכה להתבסס על הנמקות ולא על הטריגרים. לכן עניתי מה שעניתי.
ככל שאני זוכר זו אינה שיטת הרמב"ם. לכל היותר אתה אולי חושב שכך הוא סבר. זה גם יכול להיות טעמא דקרא (כלומר תכלת זה רק מחילזון, אבל הטעם הוא שאינו דוהה).
אבל אם אתה חושב שזו שיטתו ואם אין לך עמדה משלך אז יש מקום להחלטה כזאת. השאלה האם לשיטות האחרות זה לא קלא אילן, ואז לפי שאר הראשונים אינך יוצא ידי חובת תכלת ואף עושה איסור (אלא אם איסור קלא אילן הוא רק על המוכר קלא אילן בדיני אונאה).

פתיל תכלת כולל קשירה עולה בסביבות 250 ש״ח, ואלה דברים שמחזיקים שנים. זה מחיר של ג׳ינס. מי שבאמת אין לו אז אין, אבל בשביל אדם ממוצע זה מחיר נורמלי לגמרי לבגד.

בזמנו שמעתי שאפשר לקנות תכלת ראב"ד שעולה כמו רמב"ם,
ואם אתה סובר כרמב"ם אז לחתוך חציו וחציו לקשור בלבן. ואז קיבלת שניים במחיר אחד.

אם כך תחתוך את העלות בחצי.

השאלה כמובן כמה ציציות אתה צריך, נראלי שמספיק 2.

שוב שלום לכבוד הרב ושוב תודה על התשובה.
למען האמת תשובתך לא נותנת לי מנוח כבר ימים ואנסה להבהיר זאת ייתכן מאוד שקוצר דעתי לא משיג את רוחב דעתו של הרב ואם כך המקרה סליחה מראש על הטירחה.

קודם אכתוב את דברי הרמב"ם שהם המקור לשאלתי.
הלכה א
תכלת האמורה בתורה בכל מקום היא הצמר הצבוע כפתוך שבכחול וזו היא דמות הרקיע הנראית לעין השמש בטהרו של רקיע והתכלת האמורה בציצית צריך שתהיה צביעתה צביעה ידועה שעומדת ביופיה ולא תשתנה וכל שלא נצבע באותה צביעה פסול לציצית אע"פ שהוא כעין הרקיע כגון שצבעו באסטיס או בשחור או בשאר המשחירין הרי זה פסול לציצית רחל בת עז צמרה פסול לציצית.

הלכה ב
כיצד צובעין תכלת של ציצית לוקחין הצמר ושורין אותו בסיד ואחר כך מכבסין אותו עד שיהיה נקי ומרתיחים אותו באהלא וכיוצא בו כדרך שהצבעין עושין כדי שיקלוט את העין ואח"כ מביאין דם חלזון והוא דג שדומה עינו לעין התכלת ודמו שחור כדיו ובים המלח הוא מצוי ונותנין את הדם ליורה ונותנין עמו סממנין כמו הקמוניא וכיוצא בהן כדרך שהצבעין עושין ומרתיחין אותו ונותנין בו הצמר עד שיעשה כעין רקיע וזו היא התכלת של ציצית.

הלכה ג
לא רלוונטי לעניינו

הלכה ד
התכלת אינה נלקחת אלא מן המומחה חוששין שמא נצבעה שלא לשמה אף על פי שנלקחה מן המומחה אם נבדקה ונודעה שנצבעה באחד משאר צבעונין המשחירים שאינן עומדין פסולה

הלכה ה
כיצד בודקין אותה עד שיודע אם נצבעה כהלכתה אם לאו לוקחין תבן וריר של שבלול ומי רגלים שנתחמצו ארבעים יום ושורין התכלת בכולן מעת לעת אם עמדה בעינה ולא כהתה כשרה ואם כהתה לוקחין בצק של שעורין שמעפשין אותו למורייס ונותנין את זו התכלת שנשתנית בתוכו ואופה הבצק בתנור ומוציאים התכלת מן הפת ורואין אותה אם כהתה ממה שהיתה פסולה ואם הוסיף עינה והושחרה יותר ממה שהיתה קודם האפייה כשרה.

מהלכות ד' וה' ניתן להבין שצריך שהצבע יתקיים ולאו דווקא חילזון, אלא שבזמנם אפשרות זו היתה מתבצעת על ידי חילזון, אולם בימינו ניתן להשתמש בכל צבע אחר שמחזיק מעמד).

את החלק האחרון של תשובת הרב לא הבנתי כלל ואסביר.
אין כמעט הלכה שאין עליה מחלוקת ראשונים ואנו נתקלים המון פעמים במקרים הנ"ל, דוג' מצויינת לכך הרב הביא בספרו מהלכים בין העומדים על היחס לגוי שדעת המאירי שהיא דעת יחיד אנו נשענים עליה להציל גוי בשבת שזה כנגד כל הראשונים.
כיוון שכך אינני מבין מה החלוקה בין גוי לבין פתיל תכלת.
סליחה עם הארכתי,
בתודה מראש.
אגבש נהניתי מאוד לקרוא את הטריולוגיה, יישר כוח.

ניתן להבין וניתן גם שלא. הוא אמנם מדבר על צביעה מתקיימת, אבל גם מציין שעושים אותה מחילזון. לכן יש לדון האם החילזון הוא דין מחייב והדרישה שתהיה צביעה מתקיימת היא רק הסבר, טעמא דקרא. או שהדרישה היא רק שתהיה צביעה מתקיימת, לאו דווקא מחילזון.
לא הבנתי מה לא ברור בדבריי. אם יש לך עמדה משלך לגבי מהי התכלת – עליך לנהוג כפפי הבנתך. ואז לא משנה מה שיטת הרמב"ם ומה לא.
אם אין לך עמדה משלך – אז יש דיני ספיקות. אם אתה חושב שזו שיטת הרמב"ם (כאמור, אני ממש לא בטוח בזה) – אז אולי ניתן לסמוך עליו, אם כי אם אתה עצמך אינך חושב כמוהו (ההנחה היא שאין לך שייטה משלך) אז איני רואה מדוע ללכת דווקא איתו. מעבר לזה הערתי שיש עוד מקום להחמיר ולא ללכת כמוהו בגלל שלשיטות שאר הראשונים במצב כזה אתה עושה איסור (קלא אילן).
אין לכל זה שום קשר למחלוקת סביב המאירי. שם לדעתי הוא צודק ולכן אני נוקט כמוהו. גם אם לא היה מאירי כזה הייתי פוסק אותו דבר. כשיש לי עמדה משלי זה מה שעליי לעשות, ולא משנה אם זו עמדת מיעוט או רוב.