צירף נשים לעשרה לברכת חתנים בחופה‎‎

המאמר של הרב רייזמן מעניין מאד (כמו תמיד. יהודי מרתק). יש לי כמה וכמה הערות ואכ"מ. כאן רק אכתוב אחת. גם מי שסובר שברכת חתנים דורשת עשרה מדין דבר שבקדושה, בהחלט סביר שכוונתו רק לזה שלומדים זאת מסוג של היקש (אמנם זה דרבנן אבל כעין דאורייתא תקון) לדבר שבקדושה ולא שזה עצמו דבר שבקדושה. מאד לא סביר לראות בזה דבר שבקדושה, אלא שלומדים משם שדרושים עשרה. כעין זה מצאנו בהיקש של עצי סוכה לקרבן חגיגה (ביצה ל: מה חג לה' אף סוכה לה'), שלדעת כל הראשונים והאחרונים (למעט הרשב"א שם), אין קדושה בעצי סוכה, אלא למדו מקרבן חגיגה לאוסרם בשימוש והנאה.
אמנם לכאורה יש לדחות מהגמרא קידושין ו ע"א שמתייחסת לקידושין כדבר שבקדושה או הקדש (ומשווה מקדש חצי אישה לדין רגלה של זו עולה. ראה בשיעור הפתיחה הנפלא של הרב גוסטמן בקונטרסי שיעורים לקידושין). ולפי זה אולי יש מקום לומר שקידושין הם דבר שבקדושה ממש. אבל לא נראה כן, שהרי ברור שההשוואה בגמרא היא לקידושין ולא לנישואין, ולפ"ז בעיקר הקידושין היו צריכים להיות בעשרה מעיקר הדין ולא רק ברכת חתנים (אם בכלל).
[בסוגריים אוסיף שכל דין דבר שבקדושה תמוה בעיניי מקדמת דנא. בשלמא לגבי ברכה יש מקום לומר שיש איסור לאומרה בנסיבות שאין עשרה כי זו ברכה לבטלה. אבל בקדיש וקדושה, מה איסור יש לומר זאת בפחות מעשרה. וכי יש איסור לומר משפטים כלשהם שהם נכונים מצד עצמם סתם לעצמי? ובפרט קדיש שאין לו מקור בש"ס והוא מנהג מהגאונים, ומה איסור לאומרו בכל מקרה? ואולי זה נחשב כביזוי לקב"ה, וצל"ע. אבל כך מקובל ולא אכנס לזה כאן, וגם לא אשתמש בזה כסניף.]
עוד אוסיף שגם לגבי דבר שבקדושה ממש, אהבתי את החילוק בין רבים לציבור והוא נראה אמיתי. אלא שאני תוהה מדוע נשים אינן בגלל ציבור. שמא זה היה המצב בעבר וכיום הוא השתנה. זהו שינוי עובדתי במעמד נשים ואין סיבה לא להתחשב בו בהלכה. הפוסקים כיום מאד נרתעים מזה, אבל נראה לי די ברור שזה בעיקר בגלל שהם חוששים מרוחות הזמן (רפורמה), וכפי שרמז גם הרב רייזמן בסוף תשובתו.
סוף דבר, אם אאסוף את הערותיי, לדעתי בהחלט יש מקום להקל ולצרף נשים (ואולי זה נקרא להחמיר ולא להקל). זאת מכמה סיבות (לא הכנסתי את הפקפוק שלי לגבי דבר שבקדושה בכלל):
1. אם אינו דבר שבקדושה נשים בכלל עשרה.
2. גם לשיטות שהוא דבר שבקדושה, אולי זה רק ביחס למקור הדין ולא לגדרו.
3. גם אם זה ממש דבר שבקדושה, נראה שנשים כיום כן בכלל ציבור.
4. ולבסוף, ברכת חתנים היא מדרבנן, וספק דרבנן לקולא. אמנם יש לדון כאן אחרת שהרי ספק ברכות לחומרא (דשמא הוי ברכה לבטלה). אבל כאמור יש כאן יותר מספק אחד.
ולסיום אוסיף שאולי בזמן דחוק כזה יתחיל שינוי מבורך במעמד נשים שיתרחב גם למצבים הרגילים (שזה כנראה גופא החשש של הפוסקים, ונראה שלדעתם זוהי גופא סיבה גדולה לאסור).
רק אעיר שעליך להעריך את אופיו של הקהל שנוכח שם, שלא יתחילו מהומות בעת החופה. אין הצר שווה בנזק.
והנלענ"ד כתבתי.
שיהיו לכולנו רק שמחות ובשורות טובות לפרט ולכלל.