קאנט והראיה מן המוסר

שלום הרב!
יצא לי קצת לדפדף בספר הראשון של הטרילוגיה, שאותו רובו אני כבר מכיר מהמחברות, וראיתי שאתה מנסה לטעון שם שהמוסר הקאנטיאני נשען על אלהים.
אף על פי שאני עשוי להסכים לטענתך שלך שהמוסר חייב להתבסס על קיום האל, יש לשים לב שזוהי אינה טענתו של קאנט.
המוסר הקאנטיאני ולמעשה שיטתו של קאנט כולה אינה יכולה לסבול הטרונמיה, ולכן קאנט דואג לסלקה מתחום המוסר באופן נחרץ ומפורש בהרבה מקומות (ראה ביחוד האנליטיקה של ביקורת התבונה המעשית), ולא בכדי לא ניתן למצוא חוקר קאנט שיסכים עם קביעתך שקאנט מניח את אלהים כבסיס למוסר.
חוששני שטעותך בקאנט נובעת מאי הפרדה בין שתי רמות שונות של המוסר הקאנטיאני.
הרמה הראשונה היא הרמה הנידונה בהנחת יסוד למטאפיזקה של המידות, ובאנליטקה של הביקורת הראשונה, והיא מדברת על המוסר האוטונומי שמכונן כל סובייקט פרטי, ועל חובתו לציית לצו הקטגורי.
הרמה השנייה שנידונה בהרחבה בעיקר בדת בגבולות התבונה, מדברת על חובה נוספת שיש לאדם, שהיא לכונן עולם מוסרי ובכלל זה החברה ("קירוב הטוב העליון עלי אדמות"). בשביל רמה זו מזקיק קאנט את מושג האלהים כמי שמאפשר להתאמצות המוסרית שלי ושל החברה להניב תוצאות בעולם הממשי ולא להיחסם על ידי המציאות האמפירית האדישה.
המשפט שהבאת כהוכחה לכאורה לדבריך מהדת בגבולות התבונה, אין משמעותו כפי שהצגת שאלוהים הוא המחוקק המוסרי לאדם הפרטי, אלא הוא המחוקק לחברה מוסרית, כלומר מאפשר את קיומה של חברה שתממש את המוסר עלי אדמות.
אם כך מתייחס משפט זה לשלב השני של המוסר ולא לשלב הראשון עליו הרב מדבר בספר, ואליו חלילה שקאנט יכניס גורם הטרונומי כמו אלהים. לפי קאנט המעשה המוסרי טוב לא כי אלהים ציווה עליו, אלא כי התבונה האוטונומית כוננה אותו.
יש לציין מעבר לזה שגם המושג של אלהים שקאנט מוכיח מתוך כך שצריכה להיות לחברה האנושית היכולת ("חובה מניחה יכולת") לעצב את המציאות ולהפכה למוסרית, הוא מושג ריק כמעט לחלוטין, וכל התוספות ה"תיאלוגיות" שהאדם המאמין מוסיף לו כמו "מחוקק מוסרי", "השלמות הכי גדולה", הם לדעתו של קאנט סובייקטיביות גרידא (וגם את המושג הריק הזה מותר לי לחשוב מבחינת אובייקטיבית רק במסגרת "ראשונות התבונה המעשית על התבונה העיונית").
לאור כל אלה, נדמה לי שברור שלא מקאנט תבוא לנו התשועה וההוכחה לקיום האל. גם אם יתכן מאוד שאתה, צודק והמוסר חייב להישען על אלהים, קצת חבל לכפות את דעתך שלך על קאנט, ולהציג לקוראי הספר מצג שווא של דעתו של קאנט.