קאנט

הנואומנה אצל קאנט לא כפופה לעיקרון האינדיבידואציה (שאותו תורם הסובייקט בעיקר באמצעות החושים והשכל). כלומר הנואומנה היא יחידה ואחידה ולא מתקיים ריבוי של דברים בתוכה (ריבוי של גלים בדוגמה הזו). ממילא ברור שגם אורכו של הגל איננו תכונה נואומנלית – בין אם מדובר ב"איכות" האורך שלו ובין אם במדידה כמותית אקטואלית (ערך מספרי נתון).

כמובן שאפשר להשתמש בגל כדימוי ואז במסגרת לשון מושאלת כזו ניתן להבחין בינו לבין תכונותיו הנצפות (למשל צבע). אבל לא נראה שזו הייתה כוונת השואל.

הוא אשר כתבתי. יש גל שמחולל את התופעות והוא בעל התכונות. תכונה מעצם היותה תכונה שייכת לפנומנה. אמנם יש מקום להבחין בין תכונה כמו צבע לבין אורך גל. צבע הוא בעליל משהו שקיים רק בהכרתנו. אורך גל אינו משהו ויזואלי ולכן ניתן לראות בו ביטוי לנואומנה. כל המחשה, חזותית או אחרת, של אורך הגל היא פנומנה מובהקת.

לעניות דעתי אורך גל הוא גם דבר שאנו משיגים באמצעות תכונות, כגון אורך, גודל, עוצמה וכו'

הוא אשר לא אמרת.
אמרת ש"הגלים ואורכי הגל הם הנואומנה".
הם לא.
עכשיו אתה אומר משהו אחר (ניתן לראות בגל ביטוי לנואומנה). זו פרשנות סבירה, פשוט לא אותה פרשנות… ואולי אפשר לומר שפרשנותך הראשונה היא עצמה בבחינת הנואומנה והשנייה בבחינת הפנומנה. לך הפתרונים.

דורון,
שפיל לסיפיה דקרא. בסוף הוא כותב שאורך הגל הוא כן הנואומנה כי זה לא המחשה של תכונה אצלנו.

ישי, שפיל בעצמך. קרא מה שציטטתי ממיכי. רמז: זה במירכאות כפולות בתגובתי השנייה ((בשורה השנייה). עכשיו נראה אם תצליח להתקטנן כמוני…

דא, אני חושב שמה שמעניין אצל קאנט במיוחד זה הניסיון שלו ליצור מין מעמד ביניים שכזה בין הפנומנה לנואומנה ולמעשה לדעתי הניסיון הזה הוא הוא המהות של הפילוסופיה שלו. וראה איך הלכו בכיוון זה בפועל כל האידיאליסטים הגרמנים.