קוהרנטיות בענין הלכה ומדע

תודה על התשובה המהירה
אני חושב שרוב או חלק מאוד גדול של פרטי ההלכה (כלומר המסה הקריטית של הדיון ההלכתי) מבוסס על טעויות עובדתיות,
רק לדוגמא,על קצה המזלג
1) לשיטתך אפשר לסגור את כל הלכות בשר וחלב ותערובות, ולפסוק לפי הכימיה הידועה לנו כיום? כלומר כל הפלפולים ל"דבר חריף" "שמן" "כדי קליפה" ו“תתאה גבר” איידי דמיטרד לבלע לא פלט” “כבולעו כך פולטו” לא רלוונטים כיום כשאפשר לבדוק את כל זה במעבדה (ויש לי תחושה ש 99 אחוז פשוט לא נכון)
2) איך אתה מסביר את ההבדל ההלכתי ביין מעיין למי גשמים,כשבפועל המים של המעיין הם ממי גשמים,אי אפשר גם לתרץ בדוחק שחילחול מי גשמים דרך הסלע מכשירה אותו להקרא מעיין, כיוון שבגמרא יש דיון האם לאחר ירידת גשמים מותר לטבול במעיין כיוון שיתכן שרוב מימיו מגיעים מגשמים ולא ממקורו, אבל כיום כולנו יודעים שכל מי המעיין הם מי גשמים
3) החשש לווסתות לרוב אינם רלוונטים כיום וחלקם החישובים מלכתחילה אינם נכונים מבחינה מתמטית סטטיסטית כגון וסת הפלגה בדילוג, אז צריך לבטל את כל הנושא הזה?
4)לגבי הטמנה בדבר המוסיף הבל נראה לי שדברי המשנה לא תואמים את המציאותת מלח סיד וחול נדראה לי אינו מוסיף הבל, ופירות כן מוסיף הבל "אלו הם דברים המוסיפים הבל: פסולת של זיתים או של שומשמין, וזבל ומלח וסיד וחול, בין לחים בין יבשים, ותבן וזגין ומוכין ועשבים בזמן ששלשתן לחין. ואלו דברים שאינם מוסיפים הבל: כסות ופירות וכנפי יונה (או שאר נוצות. מהרר"א בהגהות) ונעורת של פשתן ונסורת של חרשין"
והרמ"ה מוסיף "יש אומרים דמותר להטמין בסלעים אף על פי שמוסיפין הבל, דמלתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן" גם סלעים אינם מוסיפין הבל
5)סוכה הגבוהה מ 20 אמה פסולה כשגודלה 4 על 4 כי אז אינו יושב בצל סכך אלא בצל דפנות, אז מה יהיה אם מישהו יושב בצהריים על קו המשווה שאז הוא יושב בצל סכך גם כשהיא גבוהה 100 אמות,או לחילופין בצפון הרחוק או לקראת ערב שאז גם בסוכה נמוכה י טפחים יושב בצל דפנות
מה יהיה אם הסוכה קטנה או שהוא יושב צמוד לדופן, הרי גם בארץ ישראל יש הבדל בין שנה לשנה בזוית השמש.
ובכלל בשום חישוב אני לא רואה למה עשרים אמה גובה גורמת לסוכה ד על ד להיות בצל דפנות, ניסיתי לחשב בארץ ישראל, בימי תשרי ,בצהריים ,כשיושב בדיוק באמצע הסוכה, או כל חישוב אלטרנטבי, שום חישוב לא הסביר לי למה נתונים אלו בדווקא
6)ציטוט משו"ע "אבל אם אין הסכך מרובה מן האויר אלא הן שוין פסולהה לפי שהחמה הנכנסת באויר הסיכוך כשהיא מגיעה לקרקעית הסוכה היא מתפשטת יותר ממה שהיא למעלה באויר הסיכוך ונמצא שהסוכה למטה בקרקעיתה היא חמתה מרובה מצלתהו:" בפועל אם בסכך הם שוין, רמת הקרינה הישירה הנכנסת נמוכה מחצי בגלל עובי הסכך, ואם מסתכלים על אחוז המואר ישירות ברצפה אז להפך גם אם למעלה צילתה מרובה מחמתה, למטה חמתה מרובה מצילתה כי מספיק אור מחלק משהשמש בשביל להאיר את הרצפה

אם השאלה שלך היא על הדוגמאות אפשר לדון בכל אחת מהן (חלקן נכון וחלקן לא). אבל שאלתך היתה על כלל ההלכה, וכמה דוגמאות לא מוכיחות לגביה מאומה. מה שהבאת הוא מיעוט מבוטל וזניח מכלל ההלכות. אם תעבור על השו"ע או הרמב"ם תראה שזה חלק קטנטן מההלכה.

באותו נושא- לגבי 'כלי ראשון וכלי שני'…
התלמוד והפוסקים פסקו ש'כלי ראשון מבשל' ו'כלי שני אינו מבשל'…

וקיבלו זאת ככלל, בלי לבדוק בכל מציאות האם להגדירה כבישול או לא…

יש כמה פוסקים שהוסיפו הלכות וסייגים שבעיני נבע מהפער בין הכלל לבין המציאות- דעת הח"א לגבי 'יד נכוית בו', מהרש"ל על דבר גוש… וכך החזו"א כשמיקל לענין 'קלי בישול' לפי 'מה שעינינו רואות', אבל מחמיר לגבי כלי שלישי (כי זה עוד יותר קשה להבין)…
הלכות הללו לא נקבעו על בסיס פרשנות סוגיות הגמרא, כנראה מסברא אמרו שאי אפשר ללכת עד כדי גך רחוק עם הכללים… אבל מצד שני גם סייגים אלו נעשו בצורה של קביעת כללים, ולפחות עם הזמן הופכים לכללים שלא קשורים בהכרח להגדרה מציאותית של בישול, שיש בה הרבה יותר דקויות (אפשר היה לקבוע עיקרון לגבי בישול, ואז נצטרך לדון על כל מציאות)…

מה דעת הרב בנושא? האם ברגע שנפסק בתלמוד שקיבלנו אותו הפך להיות 'כלל פורמלי' שכלי ראשון לא מבשל? (ידועים דברי הרמב"ם על הלכות טרפות)…. אם כך, לכאורה אין מקום ליצירת הסייגים הללו בלי מקור בתלמוד…
ומצד שני אם נחפש הגדרה מציאותית גם כללים אלו לא מספיקים.. (והרבה דברים שמתירים כיון יהיו אסורים)…
איך הרב נוהג בנושא?

נראה לי שבמקום שבו ברור שגם התלמוד היה מודע לכך שיש פער בין הקביעות ההלכתיות לבין המציאות ברור שיש ללכת עם הכלל התלמודי. אבל אם הקביעה מבוססת על טעות מעיקרא – יש מקום לבטלה. וגם כשהולכים עם התלמוד – יש מקום לסייג זאת או לפרש באופן מצומצם במצבים שבהם זה מביא לחוכא.

השאלות הן לא רק לגבי הדוגמאות האלו, אבל אשמח לקבל תשובה עליהם כך שאבין את הגישה הכללית
כמו כן מה דעת הרב לגבי בשר שנמלח ונשאר דם(תמיד נשאר דם), הרי במציאות אין כזה דבר "חמר בשר" והמולקולה של דם זהה

זו דוגמה טובה. אף אחד לא טוען שהמולקולה היא שונה. אבל דם שעבר הכשרה לאו שמיה דם. בדיוק בגלל שתמיד נשאר דם לכן הוכרחו לומר שהדם שנותר הוא מותר.