קושיא ברמב"ם

להגר"מ שליט"א,
כתב הרמב"ם (פ"א מהל' חמץ ומצה ה"ט): ואסרו חכמים לאכול חמץ מתחילת שעה שישית וכו', לפיכך תולין בה תרומה וכיו"ב מחמץ שהוא קודש, לא אוכלין ולא שורפין עד שתגיע שעה שישית, ושורפין הכל, עכ"ל. ועיין במ"מ, דמקורו של הרמב"ם מהגמ' בפסחים (יא, ב) במתני'. ומבאר בזה מרן הגרי"ז, דשעה חמישית זה רק איסור גברא, של אכילת חמץ מד"ס, ולא שורפין תרומה משום משמרת תרומותי, ורק בשעה שישית שזה גם איסור חפצא על החמץ מד"ס, וליכא משמרת תרומותי, וצריך לשרוף את החמץ. וצ"ע בזה, ממש"כ הרמב"ם (שם פ"ג ה"ד): חל י"ד להיות בשבת מבערו מלפני השבת, היו לו ככרות רבות של תרומה, וצריך לשורפה ער"ש, ע"כ [ומקורו ממתני' במס' פסחים (דף מט), דמבואר מיניה דליכא משמרת תרומותי בער"פ, אפילו כשליכא איסור גברא על החמץ, דשורפין כבר ביום ו' י"ג ניסן], ואכן בגמ' פסחים (דף יג) ובתוס' (שם) משמע שזה מחלוקת בין ב' המשניות, וא"כ איך הרמב"ם פוסק כהנך ב' המשניות שהם סתירה זל"ז לכאורה.  
ונראה כי יש לבאר דפשוט שהרמבם אחז שמעיקרא כשתיקנו חכמים שריפת חמץ היה ידוע להם שעלול לחול יד בשבת ותקנתם היתה מעיקרא שביום שישי האיסור יחול בחפצא כדי שלא יגיעו לתקלה ואין לדון אפשר מאי אפשר.
נשמח להארות של מרן הרב שליט"א,
בברכה נאמנה ובאהבה עזה,
תלמידו,
 
מחה"ס אש דוד ושמיטה לדוד