קידושין פ״ב שיעור 6
בשיעור ביארת שהשאלה האם שליחות זה ריפוי כוח או ידא אריכתא לא נוגעת לשאלה האם תוצאת השליחות היאשהמעשה הוא של המשלח או רק שהתוצאות מתייחסות למשלח.
ולא הבנתי למה. לכאורה אם השליח הוא ידא אריכתא אז זה נחשב שהמשלח עשה את המעשה כי זה ידו שביצעה אותו. ואם שליחות זה ריפוי כוח אז השליח עשה המעשה ולא המשלח, אלא שתוצאות המעשה הם עבור המשלח. וכמדומני שזוגופא הנפקא מינה העיקרית של החקירה לגבי המכניזם של השליחות.
כפי שביארתי שם, השאלה האם זה ייפוי כוח או ידא אריכתא עוסקת במכניזם של השליחות, והשאלה האם השליחות היא לכוח או למעשה נוגעת לתוצאה (האם המעשה נחשב כמעשה של המשלח או לא). האינדיקציה לזה היא שלגבי ייפוי כוח וידא אריכתא יש מחלוקת ראשונים, אבל שליחות לכוח ולמעשה שתיהן קיימות לפי שתי השיטות.
נניח שאתה מבין את המכניזם כייפוי כוח, עדיין אפשר לומר שגם המעשה נחשב כמעשה שלי וגם התוצאה חלה עליי. ונפ"מ שהעבירה תיזקף לחובתי (לולא הכלל שאין שליח לדבר עבירה). או במקרה של שליח להזיק באש, שהוא רק שליחות למעשה (כי אין שם חלות), עדיין אפשר שהשליח ההוא פועל כמיופה כוח, והתוצאה היא שהמעשה הוא של המשלח והוא חייב לשלם.
אז למה האחרונים אמרו שלרמבם בנשטתה המשלח מוכרח שדין שליחות הוא ריפוי כח ? הרי עדיין גם אם זה ריפוי כח עדיין יכול להיות שהמעשה נחשב כמעשה המשלח. ואפש״ל ג״כ שזה דין של ידא אריכתא אלא שהמעשה הוא של השליח ולכן הוא יכול להמשיך את שליחותו.
במילים אחרות, האחרונים תלו את מח׳ רמב״ם טור בשאלת המכניזם של השליחות, אבל לדבריך היינו אמורים לתלות אותו בשאלת תוצאת השליחות.
כשאתה אומר שהמעשה נחשב כמעשה המשלח זה יכול להיאמר בשתי משמעויות: 1. בהקשר של אופן ביצוע השליחות, השליחות בוצעה על ידי המשלח. 2. במובן של תוצאת השליחות (שהוא עשה והעבירה עליו). אפשר לזהות אותם ואפשר לחלק.
בכיוון השני החילוק נראה אולי קל יותר: גם אם זה ידא אריכתא זה לעניין אופן ביצוע השליחות, אבל לא לעניין התוצאה (שמבחינתה מי שעשה הוא השליח ורק התוצאה עוברת למשלח).
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer