קידושין פ״ב שיעור 6
בשיעור ביארת שהשאלה האם שליחות זה ריפוי כוח או ידא אריכתא לא נוגעת לשאלה האם תוצאת השליחות היאשהמעשה הוא של המשלח או רק שהתוצאות מתייחסות למשלח.
ולא הבנתי למה. לכאורה אם השליח הוא ידא אריכתא אז זה נחשב שהמשלח עשה את המעשה כי זה ידו שביצעה אותו. ואם שליחות זה ריפוי כוח אז השליח עשה המעשה ולא המשלח, אלא שתוצאות המעשה הם עבור המשלח. וכמדומני שזוגופא הנפקא מינה העיקרית של החקירה לגבי המכניזם של השליחות.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
אז למה האחרונים אמרו שלרמבם בנשטתה המשלח מוכרח שדין שליחות הוא ריפוי כח ? הרי עדיין גם אם זה ריפוי כח עדיין יכול להיות שהמעשה נחשב כמעשה המשלח. ואפש״ל ג״כ שזה דין של ידא אריכתא אלא שהמעשה הוא של השליח ולכן הוא יכול להמשיך את שליחותו.
במילים אחרות, האחרונים תלו את מח׳ רמב״ם טור בשאלת המכניזם של השליחות, אבל לדבריך היינו אמורים לתלות אותו בשאלת תוצאת השליחות.
כשאתה אומר שהמעשה נחשב כמעשה המשלח זה יכול להיאמר בשתי משמעויות: 1. בהקשר של אופן ביצוע השליחות, השליחות בוצעה על ידי המשלח. 2. במובן של תוצאת השליחות (שהוא עשה והעבירה עליו). אפשר לזהות אותם ואפשר לחלק.
בכיוון השני החילוק נראה אולי קל יותר: גם אם זה ידא אריכתא זה לעניין אופן ביצוע השליחות, אבל לא לעניין התוצאה (שמבחינתה מי שעשה הוא השליח ורק התוצאה עוברת למשלח).
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer