קריאת שמע בחדר נעול עם צואה
שלום כבוד הרב. נניח ואני נעול בחדר שיש בו צואה, ואם אני לא אקרא קריאת שמע תעבור זמנה, האם אני פטור מלקרוא קריאת שמע בגלל שאני אנוס מדין וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ, או שאני מחויב לקרוא קריאת שמע מדין עשה דוחה לא תעשה ובגלל שאין לי אופציה לקיים את שניהם אני אקרא?
למה עשה דוחה ל"ת? לא קוראים מול צואה, ואם זה כפוי עליך אתה אנוס.
מאיזו סיבה לא קוראים מול צואה?
אבהיר יותר. הבעיה אינה לאו אלא שקריאה כזאת היא חסרת ערך. לכן אין לדבר כאן על עשה דוחה לאו. העשה עצמו לא מתקיים במצב כזה. ככל הזכור לי זה גם לא מוגדר כלאו במניין המצוות (אלא במחנה). לומדים מהמחנה גדר בהלכות ק"ש שלא קוראים מול צואה. לכן אין לדבר כאן על עשה דוחה לאו.
איך אתה יודע שלומדים מהמחנה שקריאה כזאת היא חסרת ערך, באותה מידה הייתי יכול לומר שלומדים מהמחנה שאסור לקרוא מול צואה ולא שהקריאה עצמה היא חסרת ערך?
האיסור הוא מפני שהנסיבות פוסלות את הקריאה. אין טעם לקרוא ק"ש בצורה פסולה.
יש הבדל בין לקרוא ק"ש במחיר של איסור בלתי תלוי, שאז אפשר לדבר על עשה דוחה לאו, לבין לקרוא ק"ש באופן שההלכה עצמה אמרה לא לעשות. זה כמו לאכול בסוכה פסולה כי אין לי סוכה אחרת.
לדוגמה, נניח שיש שיטה שעשה דוחה לאו גם כשאפשר לקיים שניהם. לפי שיטה זו האיסור לקרוא ק"ש מול צואה לא קיים בכלל. הוא מתרוקן מתוכן.
למה שהנסיבות יפסלו את הקריאה? אני מנסה להבין איך אתה מבין מהמקורות שכשחזל אומרים שאין לקרוא בנסיבות כך וכך זה אומר שזהו גדר הקריאה ולא שיש פה איסור לקרוא בצורה כזאת
איך אתה מבין שלאכול בסוכה פסולה זה לא אכילה בסוכה ולא שזה איסור? קריאת שמע כשלעצמה היא מצווה. ולכן סביר שכשאוסרים לקרוא מול צואה זה לא סתם איסור אלא הגדרה איך קוראים שמע. נראה לי לגמרי פשוט.
אם היה איסור כללי לעמוד מול צואה והוא היה מתנגש מול מצוות קריאת שמע אז יש כאן מצווה הבאה בעבירה או עשה דוחה לאו. אבל אין איסור כללי כזה. זהו פרט שמגדיר את מצוות קריאת שמע.
לגבי סוכה חזל לא אמרו שאסור לאכול בסוכה עם שתי דפנות, אלא שסוכה חייבת להיות עם שלוש דפנות. גם סוכה זה דבר שצריך הגדרה בניגוד לקריאה שזה דבר מובן. זה כמו שאכילה לא צריכה הגדרה מה נחשב אכילה. ועוד, למה צריך להביא מקורות כמו והיה מחניך קדוש, או לא יראה בך ערות דבר כדי להגדיר את קריאת שמע? אם לגבי סוכה היא מביאים מקור חיצוני שאומר שאסור לאכול בסוכה מסוג זה וזה, נניח שאסור לאכול בסוכה שיש בה צואה מדין ולא יראה בך ערות דבר, אז גם שם הייתי אומר שזה לא מגדיר מה זה סוכה כשרה, אלא שיש דין אחר שאסור לאכול בסוכה שיש בה צואה, וחלים על הדין הזה כללי ההתנגשויות הרגילים בתורה.
ראיתי שכתוב בפניני הלכה כך:
קרא קריאת שמע או התפלל בתוך ד' אמות של צואה, לא קיים את מצוותו ועליו לחזור ולקרוא קריאת שמע ולהתפלל. ואם לא ידע שהיתה שם צואה, אם הוא מקום שיש חשש סביר שתהיה בו צואה, והתרשל ולא בדק את נקיות המקום לפני שהתפלל – לא יצא ידי חובתו. ואם הוא מקום שאין סבירות שתהיה בו צואה – יצא בדיעבד ידי חובתו (שו"ע עו, ח; מ"ב לא).
לגבי הסיפא, שאומרת שיצא בדיעבד ידי חובה, לכאורה נראה שזה לא מסתדר עם מה שאמרת שמדובר בהגדרה של קריאת שמע. כמו שבסוכה מי שלא ידע שאכל בסוכה עם שתי דפנות, ברור שלא קיים מצוות סוכה גם בדיעבד.
תמיד המצווה מוטלת על האדם, ולכן ההגדרות תמיד יכולות לפנות לאדם. אפשר לומר שלשבת בסוכה בלי דפנות זו לא ישיבת סוכה. ואפשר לומר שזו לא סוכה. בק"ש אין חפצא ולכן שם זה פסול בפעולת האדם (הקריאה). אבל זה אותו דבר.
כפי שהסברתי אין איסור לעמוד מול צואה. זה גדר בהלכות ק"ש.
זה שלומדים זאת ממחנה זה רק לימוד שמצב כזה אינו מצב של נקיות (קדושה), וק"ש דורשת נקיות. לכן זה לא אומר כלום לענייננו.
ולבסוף, הרב מלמד אומר בדיוק מה שכתבתי, שזה פוסל את הקריאה (וזה לא מדין מצווה הבאה בעבירה אלא מדיני ק"ש עצמה). זה שלפעמים הדבר לא מעכב בדיעבד לא אומר כלום. זה אומר שהקריאה בעייתית אבל לא פסולה. ועדיין זה דין בקריאה ולא איסור עצמאי.
תודה רבה לרב ולאורן!
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer