רוב בעילות אחר הבעל

בטור 79 אתה מגדיר את ההבדל בין רובא דאיתא קמן לרובא דליתא קמן כך:

"מה ההבדל בין שני הסוגים הללו? רוב דאיתא קמן יסודו באוסף של עובדות מקריות (תלוי באיזו עיר מדובר). זה לא חוק טבע אלא מצב מקרי, שיסודו בתצפית על העובדות הקונקרטיות הללו. יש לנו מידע על המצב המסוים הזה מתוך היכרות בלתי אמצעית עם העובדות השוררות בו. לעומת זאת, רוב דליתא קמן מדבר על דרך ההתנהלות הרגילה של העולם, כלומר על אוסף כללי של מקרים בכל מקום ובכל זמן. זהו חוק טבע שלא תלוי במידע ספציפי על מצב מסוים".

נראה מדבריך שיש חשיבות רבה לספציפיות בהגדרת אופי הרוב: אם מדובר במידע ספציפי על מקרה מסוים, ולא בחוק טבע, הרי שזה רובא דאיתא קמן.
כאשר מגיעה אישה מעוברת ואנחנו מנסים להכריע האם הולד כשר, אנחנו דנים על מעמד הבעילה ממנה נתעברה באמצעות רוב של קבוצת הבעילות שהיא נבעלה. לכאורה זהו רוב המבוסס על היכרות עם המצב המקרי של האישה הזו (ולכן באישה פרוצה ביותר אי אפשר להשתמש ברוב זה), ולא על חוק טבע, ולכן זה רובא דאיתא קמן. לא הבנתי למה ברור שזה רובא דליתא קמן.

ההתלבטות שלי היא בפרשנות לרוב בעילות אחר הבעל: האם מדובר באמירה כללית על טבע העולם, שעל פי רוב נשים נוטות להתעבר מבעליהן ולא מגבר זר, או שמא זו אמירה לגבי כל אישה ואישה, ובה אנחנו דנים על הבעילה ממנה נתעברה מתוך כלל הבעילות שנבעלה. לאפשרות הראשונה קראתי רובא דליתא קמן, ולשניה קראתי רובא דאיתא קמן. הצורך במקורות הוא כדי להכריע בשאלה הפרשנית הזו, כי הניסוח "רוב בעילות אחר הבעל" נותן מקום לשתי האפשרויות.

אתה מערבב בין שני מישורים שונים. רוב דליתא קמן הוא רוב שאינו תוצאה של מידע ישיר אלא מידע על העולם (הכללה ממדגם). רוב דאיתא קמן הוא תוצאה של תצפית ישירה (כמו בחנויות). היישום של רוב דליתא קמן יכול להיות על כלל הנשים או על אישה מסוימת. בד"כ זה על אישה מסוימת שהיא הנדון שלנו. לגבי אישה מסוימת זה יכול להיות רוב דאיתא קמן רק אם אנחנו יודעים מידע ישיר על בעילותיה, והשאלה היא על בעילה מסוימת מתוכן. אם יש לנו מידע מסוים על המקרה שבפנינו, המידע הכללי על העולם אינו רלוונטי למקרה זה (למשל בחנויות, רוב החנויות בעולם הן טריפות, אבל אם יש מידע על עיר מסוימת שהרוב שם כשר אז זה הרוב הרלוונטי ולא הרוב הכלל עולמי).
מכאן תבין ששני הניסוחים שהבאת כאן בהודעה האחרונה הם רוב דליתא קמן כמובן.

הבנתי, תודה רבה!
האינטואיציה שלי מזהה רובא דליתא קמן עם קביעות כלליות על טבע העולם, לכן הנחתי שרוב בעילות של אישה ספציפית הוא רובא דאיתא קמן. אתה מכיר דוגמאות נוספות לרובא דליתא קמן ששייך למקרה ספציפי?

אם הבנתי נכון, במקרה שיש לנו מידע ודאי על בעילותיה של האישה, זה יהיה מוגדר רובא דאיתא קמן. לפי שיטת הרמב"ם שמביא ר' שמעון שקאפ, שהולכים בנפשות אחר הרוב רק ברובא דליתא קמן, יוצא שניתן יהיה לדון את מכה אביו למיתה אפילו אם ידוע לנו שאמו זינתה, אבל אם יש לנו מידע ודאי לגבי מספר הפעמים שזינתה (ואפילו אם זינתה רק פעם אחת), כבר לא נוכל לדון למיתה כי אין הולכים בנפשות אחר רובא דאיתא קמן. קצת קשה לי להבין איך עודף אינפורמציה לחייב במיתה (לפני כן לא ידענו כמה פעמים זינתה) יוביל לפטור ממיתה.

נניח שיש לנו מידע ישיר לגבי בעילותיה של אישה מסוימת. זה רוב דאיתא קמן. רוב דליתא קמן הוא בדרך כלל על טבע העולם, ולכן תוצאה של הכללה. כמובן שהדיון מכוח אותו רוב הוא תמיד על אישה מסוימת, אבל זה לא משנה כלום לגבי עצם הגדרת הרוב.
אבל שים לב שלפי ההגדרה, גם אם יש לנו ידע על בעילותיה של אישה מסוימת, עדיין הדבר תלוי האם אנחנו דנים על אחת מהבעילות הידועות (נניח שהיו עשר בעילות שמתוכן תשע של הבעל, והדיון הוא על אחת מהן האם היא מהרוב או מהמיעוט), זהו רוב דאיתא קמן. אבל אם הדיון הוא על הבעילה הבאה שלה, זו תוצאה של הכללה מהנתונים הידועים, ולדעתי זה רוב דליתא קמן למרות שזה על אישה מסוימת. על כך אני מניח שיהיו כאלה שיתווכחו (כי הם חושבים שרוב דליתא הוא תמיד כללי), אבל לדעתי אני צודק. רוב כלל הוא תמיד רוב דליתא אבל לא בהכרח כל רוב דליתא הוא רוב כללי. לדעתי רוב דליתא הוא רוב שנוצר מהכללה ממדגם. כמובן שכל רוב כללי הוא כזה, אבל למעלה הבאתי דוגמה של אישה פרטית שגם היא כזאת.
מכאן תוכל להבין מה הדין במכה אביו במקרה שהבאת.

אז כל רוב שנוצר על ידי הכללה ממדגם הוא בהכרח רובא דליתא קמן?
מה לגבי פסיקת הרמב"ם (איסורי ביאה טו כז):
"יראה לי שכל מדינה שיש בה שפחה או עכו"ם הראויה לילד, הואיל והאסופי הנמצא שם ספק עכו"ם או ספק עבד, כשישא הגיורת כמו שביארנו הרי זו ספק אשת איש והבא עליה פטור, שאין הורגין על ספק".
לכאורה כדי לומר שהרוב הזה הוא רובא דאיתא קמן, אתה צריך לטעון שיש לנו מידע ודאי על כל אחת מהנשים במדינה הראויות ללדת, שאם לא כן זו הכללה ממדגם והיא תיצור רובא דליתא קמן, עליו הרמב"ם סומך בדיני נפשות.
(אפילו אם תטען שאכן מדובר במקרה שיש לנו מידע ודאי על כל הנשים במדינה, חוזר הקושי שלי מקודם: מדוע במקרה בו מידע כזה אינו נגיש נוכל לסמוך על הרוב, אבל כשיש מידע ודאי (שוב, אפילו לגבי שפחה אחת), כבר לא ניתן לסמוך על רוב זה בדיני נפשות?)

יש לי מידע מוחלט על הנשים במדינה הזאת: שרובן כשרות ויש אחת שלא. זה מידע מספיק כדי ליצור רוב דאיתא קמן. לא הבנתי את שאלתך.

כנראה לא הבנתי את המושג "מידע מוחלט". אני חשבתי שיש שתי דרכים לקבוע את היחס בין הנשים הכשרות לפסולות במדינה: אפשר לעבור אחת אחת על כל הנשים במדינה ולבדוק את מספר הכשרות והפסולות, ואפשר לדגום קבוצה של נשים מהמדינה ולחשב את היחס על פי המדגם. הנחתי שהדרך הראשונה תוגדר רובא דאיתא והשניה רובא דליתא, כי השניה מבוססת על הכללה ממדגם. מה אני מפספס?

כלום. זו בדיוק כוונתי.

אז לדעתך הרמב"ם מדבר דווקא על מקרה בו עברנו על כל הנשים במדינה וספרנו כמה מהן כשרות? מלשונו נשמע שמספיק לדעת שיש שם שפחה אחת הראויה ללדת כדי שהאסופי יהיה ספק עבד, ואין צורך לדעת בדיוק מה יחס הכשרות לפסולות. אבל אם אנחנו לא יודעים את היחס המדויק על ידי ספירה, אז הוא לכאורה מתקבל מהכללה ממדגם…
הנקודה השניה שמטרידה אותי היא השרירותיות בהעדפה של הרמב"ם לרובא דליתא קמן בדיני נפשות. נניח בדוגמא הזו, יש לנו שתי דרכים לחשב את אותו היחס של נשים כשרות לפסולות, אחת מדויקת והשניה מבוססת על הכללה. מה ההגיון בהסתמכות דווקא על היחס הלא מדויק? (אם נבין שרובא דליתא קמן הוא באמת דווקא קביעה כללית על טבע העולם, העדיפות שלו על רובא דאיתא קמן יותר מובנת לי, אבל לפי דבריך ניתן להגדיר את אותו יחס של נשים כשרות לפסולות גם כרובא דאיתא וגם כרובא דליתא, תלוי באופן חישוב היחס, ואז לא ברור לי מדוע אחד עדיף על השני).

לא מבין את הדיון הזה. אם אנחנו יודעים שיש שפחה אז ידוע לנו בידיעה ישירה שיש מיעוט שפחות. וזה לכל היותר רוב דאיתא קמן של כשרות. מה אכפת לי המספר המדויק? אין כאן שום הכללה.
לגבי עדיפות רוב דליתא או דאיתא ראה שע"י שער ג, וגם כאן הסברתי זאת.

וגם בשיעוריי על סטטיסטיקה והסקה.

אני אנסה לנסח את השאלה בצורה שונה:
דיברנו על שני מקרים בהם אנחנו מכריעים ספק על פי רוב: אסופי שנמצא בעיר, וולד של אישה שזינתה. במקרה של האסופי, ראינו שמספיקה שפחה אחת במדינה כדי שהאסופי יהיה במעמד מסופק, ולא ניתן לסמוך על רוב הנשים הכשרות בשביל להגדיר אותו כיהודי שקידושיו קידושין. לעומת זאת, במקרה של האישה שזינתה, אפילו כאשר ידוע לנו שנבעלה לגבר זר לפחות פעם אחת, ניתן לסמוך על רוב בעילות אחר הבעל גם בדיני נפשות.
במילים אחרות, במקרה של האסופי יש x נשים במדינה, לפחות אחת מהן היא שפחה, ואנחנו מנסים להכריע את מעמד האם מתוך קבוצת כלל נשים במדינה. במקרה השני האישה נבעלה y פעמים, לפחות אחת מהן לאדם שאינו בעלה, ואנחנו מנסים להכריע את מעמד הבעילה ממנה נתעברה האישה מתוך סך כל הבעילות שנבעלה. אני לא מצליח להבין למה המקרה הראשון הוא רובא דאיתא קמן, והשני רובא דליתא קמן. מה ההבדל בין המקרים? למה אחד מהם הוא הכללה ממדגם והשני לא?

אני מתנצל על התארכות הדיון, אני באמת מנסה להבין את היחס בין רובא דאיתא לרובא דליתא קמן.

במקרה הראשון אנחנו יודעים שיש שפחה אחת ויש רוב כשרות. זו לא תוצאה של הכללה אלא של ידע ישיר. זה רוב דאיתא קמן. במקרה השני אין לנו ידע ספציפי על הגברים תושבי העיר אלא מניחים שזה כמו ההתפלגות הכללית בעולם שרובם כשרים. לכן זה רוב דליתא קמן.
אנחנו חוזרים על עצמנו.