רועי צנזה – בין המדע והאל, פרק שני: האם המפץ הגדול מעיד על קיום האלוהים?
שלום הרב,
ראיתי את מאמרו של רועי צנזה באתר תפוז בתגובה לדברי הרב במחברת השנייה – 'הראיה הקוסמלגית'
אצטט חלקים נבחרים מאמרו, אשמח לשמוע את תגובת הרב על הדברים:
…" הגישה הראשונה לפתרון המשל (צבים כל הדרך עד למטה) הוצגה בימים האחרונים במשנתו של הרב ד"ר מיכאל אברהם, אשר טען כי סדרת הצבים אינה יכולה להיות אינסופית, וחייבת להסתיים במקום כלשהו. חייבת להיות קרקע יציבה עליה יניח הצב התחתון ביותר את רגליו. חובה כי יהיה בסיס, גם אם איננו מבינים את טבעו. וכיצד נוכל להבין? הרי כל שאנו מכירים הם הצבים! מכיוון שכך, הבסיס חייב להיות בלתי-מובן וחורג מחוקי הטבע המקובלים עלינו, והוא האל.
זהו פיתרון אחד לבעיית הסיבה הראשונית, אך יש בו שני כשלים גדולים, הנשענים על העובדה שבמהלך הפיתרון אנו 'מרמים את החוקים' ומוסיפים גורמים חיצוניים שאיננו מכירים ואיננו בטוחים בקיומם.
צבים עד כאן
הכשל הראשון מתבטא בכשלון של משל הצבים המקורי. משל זה, בדומה לרבים אחרים, נועד להעביר נקודה מסוימת לקוראים. מחבר המשל מגחך על הניסיון לייחס את הסיבה הראשונית לתהליכים טבעיים שאנו מכירים זה משכבר. הוא מתייחס לאותה סיבה ראשונית כאל הכרח, ומרמז כי היא חייבת להיות מבוססת על גורמים חיצוניים כלשהם, שאינם 'צבים' או חוקים פיזיקליים המוכרים לנו.
אבל מה אם אין סיבה ראשונית?
דומה ששאלה זו נוגדת את האינטואיציה המוכרת לנו מהעולם שמסביבנו. ועם זאת, תיאוריות מדעיות מוכחות רבות נוגדות את דרך החשיבה שגיבשנו לנו. תהליכים אקראיים-לכאורה של אבולוציה יוצרים סדר והיגיון. עצמים בגדלים קוונטיים (ולאחרונה מתחילות להתקבל עדויות כי גם עצמים גדולים יותר) יכולים להיות נוכחים בשתי נקודות במרחב באותו הזמן. העולם, מסתבר, מורכב יותר ומופלא יותר מכל מה שנדמה לנו.
אז למה שהוא לא יהיה גם נצחי?
זוהי רמאות, כמובן. אנו נותנים תשובה למשל החורגת מהכללים המקוריים. אבל היא לא שונה מהפיתרון הקודם באמצעותו 'הוכחנו' את קיום האל. כדי להניח את קיום האל כיוצר של יש מאין, אנו נאלצים להמציא נסיבות וכוחות פיזיקליים שאיננו מכירים ואיננו מבינים. אין בכך כל פסול – מדע הפיזיקה מגלה כוחות חדשים כאלו כמעט מדי עשור במאה האחרונה, ואנו לומדים להבין אותם ולנצל אותם לטובתנו. אבל אם אנו מרשים לעצמנו 'לרמות את המשל' ולפתור אותו באמצעות הוספת גורם העוקף את כל כוחות הטבע, הרי שמבחינה לוגית אנו יכולים לקבל באותה המידה הסבר 'שובר סימטריה' אחר, לפיו היקום הינו נצחי. אחרי הכל, אם אנו מכירים רק צבים על גבי צבים, כיצד נוכל לדעת שבאמת יש להם סוף או התחלה?
תשובה זו מקבלת תמיכה מצד חלק מהפיזיקאים. לאחרונה הוצע מודל חדש למפץ הגדול, לפיו קיים מספר עצום – אולי אינסופי – של יקומים, שכל אחד מהם מתרחב במשך עשרות מיליארדי שנים, ואז מתחיל להתכווץ באיטיות מייסרת – עד להגעה למצב של נקודה סינגולארית, ביצה קוסמית המכילה בתוכה את כל האנרגיה והמסה של יקום שלם. נשמע מוכר? נקודה זו תתרחב מחדש בפיצוץ עצום מימדים ותיצור את היקום בו אנו חיים, נלחמים ואוהבים. גם היקום שלנו מתרחב, אך בבוא היום הוא יגיע לנקודה בה היריעה האלסטית תתמתח עד קצה יכולתה – ואז היא תתחיל להתכווץ בחזרה, לנקודה סינגולארית חדשה שתתפוצץ גם היא בתורה. עולם ללא קץ, ללא התחלה.
אתם יכולים להירגע: היקום שלנו לא יתחיל להתכווץ בטרם יחלפו עוד כמה עשרות מיליארדי שנים. פרק זמן עצום בגודלו, עת יכבו כל השמשות והאנטרופיה תשלוט בחלל השחור. בני-האדם ייכחדו זמן רב לפני כן.
זהו, אם כך, היקום המתרחב והמתכווץ הנצחי. אבל כאן אפשר לשאול שוב: מי יצר את היקום הזה? שאלה זו, כפי שכבר הסברנו, אינה רלוונטית מכיוון שעצם הניסוח מרמז כי קיים יוצר, ואין כל סיבה להניח זאת. למעשה, אם נחליט שמבחינה לוגית ייתכן שקיים יוצר, הרי שאנו חייבים להחליט שלפי אותה לוגיקה ייתכן שהיקום נצחי, ולא נוצר על-ידי איש.
אלוהי הפערים
הכשל השני מתבטא בהסתמכות שלנו על בורות – חוסר ידע – כדי לקבוע את קיום וזהות האל. גם אם חייב להיות בסיס לצבים (וזו טענה שעדיין דורשת הוכחה), עדיין אין בכך הוכחה שאותו בסיס הוא האל הכל-יכול, או אפילו חצי-כל-יכול או רבע-כל-יכול. אנשי הלוגיקה מעניקים שם לסוג זה של כשלים לוגיים, בו אנו לוקחים את הלא-נודע ומכנים אותו 'אלוהים'. זהו אלוהי הפערים.
מונח זה נטבע במאה ה- 19 על-ידי המרצה הנוצרי האוונגליסטי הנרי דרומונד, שנזף במאמינים שניצלו כל נקודת אי-וודאות וחוסר-ידע בהסבר המדעי של העולם כדי לטעון שהאל נוכח שם. איננו בטוחים איך נוצר העולם? אלוהים יצר אותו. איננו בטוחים למה אדם אחד חולה והאחר נשאר בריא?אלוהים עשה את זה. דרומונד קרא לנוצרים לקבל את כל הטבע כאלוהים אחד גדול, "…אלוהי האבולוציה, אשר גדול עד אינסוף מהאל התיאולוגי הוותיק, אותו עושה-נפלאות חפוז."
גם אם נבחר לקבל את קיומו של אלוהים כלשהו על סמך חוסר-הידע שברשותנו, הרעיון של האלוהים כבסיס לכל הצבים והחוקים הפיזיקליים אינו עונה על התהייה המתמדת לגבי דמות האל. באותה המידה שאנשי הדת הנוצרים, המוסלמים והיהודים בוחרים לקבוע כי הבסיס לצבים, אותה סיבה ראשונית לכל הסיבות הראשוניות, הינו האל הטוב והמיטיב המוכר לנו מהתנ"ך, כך יכול כל אוויל משריש להודיע כי השטן ברא את העולם כולו (כפי שאכן עושים אנשי דת היאזידים), פרה קוסמית שליקקה את היקום לצורתו הנוכחית (כפי שמאמינים הנורדים) או שמאחורי המפץ הגדול עומדת מפלצת הספגטי המעופפת שיצרה את העולם במחושיה הנצחיים (כפי שמאמינים הפסטפריאנים). כמובן שכולם טועים: פלפ-אל הוא זה שיצר את העולם (ואתם מוזמנים להצטרף לכנסייה הקטנה אך האיכותית שלו בפייסבוק). ובכל זאת, קל לראות כיצד נלקח כאן הטיעון ההגיוני לקיום פלפ-אל ומוצא מכל הקשר והיגיון.
למצוא את האלוהים
מכל האמור אנו למדים כי אין סיבה טובה לייחס את המפץ הגדול ליוזמה אלוהית." וגו'
עניתי לכל הדברים הללו במחברת (וגם לצזנה עצמו). זהו מיחזור של טיעונים נדושים וחסרי תוקף שחוזרים שוב ושוב אצל כל אתיאיסט מצוי.
הוא מדבר על הסבר בתוך החוקים ואני שואל על החוקים עצמם. מעבר לזה, כתבתי שלפי עקרון הטעם המספיק גם מה שהיה קיים תמיד זוקק טעם.
הקשר בין אלוקים הפילוסופי לדתי נדון במחברת החמישית.
Please login or Register to submit your answer