רמב"ם הלכות תשובה ב

מהפסוק: "אי זו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשותו, ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח. כיצד? הרי שבא על אשה בעבירה, ולאחר זמן נתייחד עמה, והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו, ובמדינה שעבר בה, ופירש ולא עבר, זהו בעל תשובה גמורה"

נדמה שיש כאן סתירה, הרי אותו אדם עובר עבריה, איסור ייחוד, הרמב"ם בפירוש אומר "נתייחד", ואינו מבדיל האם נתייחד בכוונה או בשוגג, כיצד ייתכן שעבר עבירה מצד אחד, ומצד שני עשה תשובה גמורה?
אם תבוא ותומר שמדובר בשתי עבירות שונות יש כאן סתירה להלכה ב' נדמה שאם "נתייחד" ככל הנראה לא עונה על ההגדרה "ויסירו ממחשבתו"(יש סיבה שנתייחד בכוונה) על פי ההגדרה בהלכה ב' נדמה שלא רק שאין כאן תשובה גמורה, אין כאן אפילו תשובה בסיסית?
כיצד אתה מסביר זאת?