שאלה בדיני ממונות ובן אדם לחבירו

שלום הרב,
אני נמצא כרגע בשליחות בקהילה יהודית בחו"ל עם עוד שני חברים, כולנו בני 23. לפני שהגענו לכאן היינו אמורים לגור בדירת 3 חדרים שהקהילה שוכרת עבור השליחים, אבל בגלל סיבות טכניות הגענו באיחור של כמה חודשים. בזמן הזה, עברו לגור בדירה 2 בנות שירות שגם הן עובדות פה בקהילה, והיו אמורות לגור בגסטהאוס של אחת המשפחות, אבל בגלל שלא הגענו הן עברו לדירה המיועדת לנו. כרגע נוצר מצב בו הגסטהאוס לא אפשרי, ויש אפשרות לגור אצל זוג מבוגר שיש להם 2 חדרים פנויים בבית (בקומה נפרדת). הקהילה נותנת לנו את האפשרות להחליט האם לעבור לדירה המקורית, מה שכרוך בהעברה של הבנות לבית השני, או לתת להן להישאר ולעבור לגור בעצמנו (יותר בצפיפות) אצל אותה משפחה. מצד אחד יש שיקולי נוחות שקשורים למרחק לבי"כ, שיקולים של מעין מקח טעות (אני לדוגמה טסתי תחת ההנחה שיהיה לי מקום נפרד, פרטיות וכו', ולא בטוח שהייתי מסכים מראש לגור אצל משפחה בבית), וכמובן העובדה ששתיהן גרות בדירת 3 חדרים ואנחנו נצטרך להצטופף יותר. מן הצד השני מאוד לא נעים להעביר אותן מדירה שהן כבר השתקעו בה ועושה רושם שזה יצער אותן מאוד, ובנוסף הן טוענות שכבנות הן ירגישו פחות בנוח מאיתנו לגור לבד עם משפחה מהקהילה. אנחנו לא כ"כ מצליחים להגיע להכרעה בינינו האם ללכת לפנים משורת הדין ולוותר, או שמוצדק להתעקש על התכנון הנוכחי. אני עצמי בכלל לא יודע מה נכון ומוסרי לעשות במצב הזה, והאם יש פגם בלבקש מהן שהן יעשו את הוויתור בגלל כל הסיבות הנ"ל. רציתי לשאול האם לדעת הרב יש איזשהו פתרון הלכתי להכרעה במצב כזה, וגם אם לא, מה לדעת הרב הדבר הנכון לעשות.
תורה רבה מראש!