שאלה במסורת‎

אנסה להניח כאן רעיון, אולי יעזור לך, אולי לאחרים.

ראשית, יש להבין מהי אמת התורה, שהיא נקודה שאתה שואל עליה.

בדרך כלל אנשים מבינים את המושג אמת התורה כאילו משמעותו היא כזאת: מה שכתוב בתורה אכן התרחש במציאות הקונקרטית, כלומר בתוך המרחב שבו אנו חיים, קיימים, פועלים.
(למציאות הקונקרטית הזו אני קורא "היום־יום", ואני מבחין בינה לבין "המציאות", שהיא הרבה מעבר לקונקרטי, והיא משמשת אותי על מנת לתאר את האלוהים בכללותו.)

אני לא יכול לקבל את העניין כפשוטו, משום שגדלתי בעולם חילוני, ואין בכוחו של מוחי לקבל מעשי ניסים כאילו התקיימו ממש, וכן אין בכוחה של נפשי לכפות על מוחי לקבל דברים אלה כאילו התרחשו בעולם היום־יום.

לפיכך אני מבחין בין "האמת" לבין "האירועים". אני אירוע, אין אני אמת. באתי לעולם, עשיתי את שעשיתי, ובמהרה אלך מן העולם, ואשכח. זה אירוע. כמעט כל דבר בעולם שלנו הוא אירוע. השואה היא אירוע. היא לא אמת. אין בכוחה של אמירה זו לבטל את הסבל הרב שעבר על מיליונים של אנשים, אבל מבחינה מסויימת השואה היא התרחשות מסויימת שנכונה ותקפה לזמן כלשהו.
נסה, למשל, לחשוב אם בעוד 70.000 שנה אנשים ישירו את שיר הפרטיזנים. נכון שלא? לפיכך לעת ההיא, השואה כבר לא תהיה בגדר אירוע אפילו. רק איזה פרט בעבר, שספק אם יהיה מי שיידרש אליו.
אבל בעוד 70.000 שנה חלק מן הדברים שבכאן יהיו תקפים גם שם. למשל, 2+2=4 (אתה יכול להקשות שאין אני יודע, ושאולי תהיה לחיבור זה תוצאה אחרת, אבל זה יהיה מיותר וילדותי).

כלומר האמת – ייחודה בכך שהיא מהדהדת את הנצחי, והאירועים, כשמם, זמניים הם.

זה דבר אחד.

הדבר השני הוא שאתה ואני – איננו חיים ב"מציאות". אנו חיים ביום יום. בין מיליארדי השנים שקדמו לקיומך, ובין נצח הזמן שיימשך לאחר מותך, אתה מקבל חרך הצצה זערער אל תוך ההוויה. אין בכוחך לתפוס את כל זה, כשם שאין בכוחו של שום אדם לתפוס זאת.
מחשבה זו, יש בה מעין הצצה אל המציאות, היא מסגירה בפנינו את מגבלותינו, ומבהירה, למי שרוצה בהירות, שאין בכוחנו הדל, הארעי, לשפוט את הנצחי.
במימד הנצח, שאין לנו אחיזה בו, התורה תורת אמת היא.
במימד היום יום, שאנו דייריו העלובים, התורה היא עוד מסמך כתוב.
אבל במימד הזה קיימת איכות שאיננה תקפה במימד הנצחי, והיא האמונה. כאן נכנסת בחירתך.

אתה יכול להאמין שהתורה היא אמת (זה עניין גדול וקשה מאד להשגה), ועם זאת להחזיק שהדברים המסופרים בה לא התחוללו אחד לאחד בעולם היום יום. כלומר, אם אתה מקבל את המערכת המושגית של היהדות, ומקבל את מושג הנשמה, הרי שבעולם הנשמות התחוללו הדברים כמות שהם מסופרים בתורה בדיוק נמרץ. אבל בעולם הזה, עלמא דשיקרא (עוד מושג מתורתינו), שבו אנו נפרדים מן האחד וחיים כפרטים בודדים, נראה לנו, בכוונת מכוון, שהדברים אינם כך בדיוק. וכאן מקומה של אמונה.

אני מקווה שאתה מבין.
אוסיף כאן רעיון אחד נוסף, לגבי הדברים שכתבת על הוכחת התורה, ועניין המעגליות.

התורה לא ניתנת להוכחה, וכן אלוהים איננו ניתן להוכחה. לא באופן המקובל, על כל פנים.
אבל רצוני שתבין שלבקש שאלוהים יהיה בחזקת מוכח, שיהיה בכוחך לתפוש את הדבר – זו שגיאה גדולה מאד. אם רצונך בכך, הרי שרצונך הוא שאלוהים יהיה כפוף להגיון שלך. צא רגע מאזור הנוחות שלך, שבו אתה אדם גדול מאד, וחכם וחשוב ועיקרי, והבן שאתה אדם חולף וחסר חשיבות עד בלי די. כך גם אני. אם אמות בעוד שניה, אפילו לא תדע שכתבתי לך הלילה, וגם אם תדע, דבר מותי לא יעלה ולא יוריד דבר. האם דבר כה בזוי, זמני, נקלה ועלוב, יכול לחשוב שבכוחו להוכיח את האלוהים, ועוד לבקש שהאלוהים יהיה כפוף לשכל הקטן הזה? זה בדיוק – אבל בדיוק – לבקש שאלוהים יהיה חומר מעולם החומרים, מעולם היום יום. והרי זה איננו אלוהים כלל וכלל.

פעמים רבות אמרתי לעצמי שאלוהים איננו קיים, אבל הוא איננו מוגבל בידי אי־קיומו.
ולפעמים מנסח שאי קיום איננו מהווה גורם מגביל בעבור האלוהים.

באומרי זאת אני יוצר חציצה בין האלוהים, המסתורין המוחלט, הנצח, לבין הדברים כמות שהם נתפשים בחושים, ומעובדים על ידי המוח בעולם היום יום, הזמני, החולף. בעשותי כן אני ממקם את האלוהים במקום אחר, מקום שאין לנו אחיזה בו (חוש מישוש), אבל יש לנו מעט ריח ממנו, וכן אני עוקר אותו מן ההגיון האנושי הזערורי, ומפקיר אותו להגיונו שלו, הגדול מני כל, המחייה מתים במאמרו.

מקווה שעזרתי לך, או למישהו.

במחילה, אבל אלו דברים חסרי שחר. העובדה שאלוקים גדול ואנחנו בני חלוף וחסרים היא כמובן נכונה, אבל היא לא מהווה פתרון למי שתוהה האם אלוקים קיים והאם התורה ניתנה. הרי אני אמור לקבל את ההחלטה הזאת עבור עצמי, אז מה עוזרת לי האמירה שאלוקים גדול. כל אחד יכול לטעון שיש משהו כלשהו שהוא גדול ולא ניתן להבנה (מפלצת הספגטי המעופפת) ולדרוש ממני לקבל זאת.

יש כאן התייחסות חלקית מאד לדברים שכתבתי.

העליתי את ההבחנה בין האמת לבין האירועים, שיכולה לסייע, למי שבוחר בכך, להאמין באמת התורה, אבל לא לבקש מכל פרטיה להתחוללל כאן במציאות.

העליתי את העניין שטעות לבקש להוכיח את האלוהים, שכן הוכחה מעין זו שומטת את הקרקע מתחת למושג עצמו, והופכת את אלוהים לעוד מושג לוגי כלשהו, ובכך לפרט במדעי הטבע.

וכן הצגתי דרך לעקור אותו מן המימד היום יומי.

אלה, לפחות בעיני, כלים שמוח מתחבט יכול להיעזר בהם על מנת לפלס את דרכו בתוך ערפילי האמונה. לי הם עזרו.

ולסיפא של דבריך – אין כאן שום דרישה, אלא הצעה, והיא איננה באה משום מקום (כמו מס"מ), אלא מעוגנת במסורת היהודית לאורך שנים.

תשמע אחי,
כשבן אדם אומר אמן או אמת על משהו, הוא בעצם מודה בקיומו ומודה בהתרחשות האירוע זה לא קשור למימד היום יומי. זה קשור למימד שבו התרחש האירוע גם אם לא נכחתי בו. למשל יציאת בנ"י ממצרים וכולי…

ברור שמי שמאמין בתורה מאמין בכל האירועים שהיא מספרת עליהם. ובכל הכתוב בה.

אתה מפספס את הנקודה בדיוק.
אפשר להאמין באמת, בלי להכריח אותה להיות אירוע.

קח את המספר שלוש. או כל מספר אחר.
הוא קיים? הוא אמת?
האם ראית פעם שלוש? ראית אך ורק, ואני מוכן לערוב לכך בחיי, ייצוגים של שלוש.
שלושה אבות, שלוש בנות, ציור של שלוש בספרות ערביות או רומיות או שלוש בינארי או מה שלא יהיה.
אבל שלוש כשלעצמו – לא ראית.
אין.

שלוש הוא אמת, ונוכחותו מורגשת אך בעולם האמת, אבל אין לו עסק עם עולם האירועים, משום שאינו אירוע. עם זאת, בעולם האירועים קיימים ייצוגים רבים מאד של שלוש, אינסוף, למעשה.

קח את זה כאנלוגיה, במקום שלוש תשים תורה או אלוהים, וזה יוכל לשמש אותך ככלי עבודה.
לא עובד לך? לא נורא. אולי מישהו אחר יימצא בזה עניין.

בס"ד

אם לא היתה לנו תורה שבכתב לדעתך היה משהו מהמסורת שבע"פ? או לחילופין, מה יש היום במסורת שבע"פ שמוסיף על סיפורי התורה מעבר למה שבכתב? הרי כל סיפורי התורה היום הם מה שכתוב בתורה (חוץ ממדרשים וכדו, שהם דיוקים של הפסוק עצמו)..

לא הבנתי את השאלה. מה עוד אתה רוצה שיהיה? המדרשים מוסיפים מעבר למה שכתוב, ולהערכתי זה לא נכון שכולם דיוק בלשון הכתוב. זה גם לא מסורת שכן המדרש לא בהכרח מספר על האירועים כפי שהיו אלא משתמש בהם כדי להעביר מסרים.