שאלה בצפנת פענח

ב. ה. 
 
צהריים טובים. 
 
יצא לי לראות איפשהו שאתה כותב על עצמך שהתעסקת בתורתו של הרוגוצ'ובי, אז אני מנצל את זה להפנות אליך שאלה שאני מתקשה בה. 
 
הרמב"ם בפרק ו מהלכות נזירות, כאשר הוא מגדיר מהי טומאת תהום הוא אומר שטמאה זו היא דווקא כאשר מדובר במת ולא בהרוג, ומנמק 'שהרי ידע בו זה שהרגו'. כנראה הוא מסיק זאת ממה שנאמר בברייתא  'ולא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד'. הראבד על המקום משיג עליו וטוען כי הברייתא לא באה לשלול הרוג אלא טומאת זיבה. לא ברור אם הוא חולק על הדין או רק על הפירוש בברייתא (די ברור שהוא לא חולק דינית). אולם בצ"פ על אתר תופס שמדובר במחלוקת בדין. לדעתו הם נחלקו אם הידיעה של הבעל דבר נחשבת לידיעה. לדעת הרמב"ם כן ולדעת הראב"ד לא. הוא טוען (כדרכו.. ) שזו כבר מחלוקת בגמרא בין אביי לרבא. למשל, במכות ו' כשרב פפא שואל את אביי אלא מעתה הרוג יציל הוא עונה לא כשהרגו מאחוריו, ולעומת זאת רבא עונה לו במקיימי דבר הכתוב מדבר (לפירוש הצפ, ידיעת הבעל דבר אינה ידיעה). או למשל בכריתות כ"ו הגמרא על ההנחה שיום הכיפורים מכפר על עבירות ששום אדם לא יודע שואל הגמ' מסוטה שעבר עליה יופ כיפור שלא תצטרך להביא קרבן. אביי מתרץ שהבועל מכיר. רבא בוחר בתירוץ אחר. כך גם לגבי עגלה ערופה אביי מתרץ שההורג מכיר ורבא מתרץ אחרת. 
 
השאלה שלי היא מהי הסברא לומר שידיעת הבעל דבר אינה נחשבת לידיעה. מה ההבדל בינה לידיעת שאר אדם. בענייננו, טומאת תהום היא טומאה שלא הכיר בה שום אדם (ברייתא). אם כן, מדוע כאשר ההורג הכיר הדבר נחשב עדיין ששום אדם לא מכיר. אולי הרוגוצ'ובי הגדיר לנו מחלוקת אבל הוא הסביר אותה (רפרנס: ר' חיים.. ). זה נראה משהו מאוד שרירותי. בא נגיד שהחילוקים הבריסקאיים שאומרים עליהם שהם לא מוסברים הרבה יותר מוסברים מהחילוק הזה. 
 
אגב, לא נראה לי שבאמת אפשר להגדער בלי להסביר. זה נראה לי חוכא ואיטלולא. האמירה לפיה ר' חיים אומר רק מה  (בשונה מר' שמעון) נראית לא מדוייקת. מישהו שם טעה בדיאגנוזה או לפחות לא ביטה את עצמו טוב. 
 
בכל אופן, אשמח למענה. 
תודה רבה ופסח כשר ושמח
מ'