שאלה לגבי וויכוח בעלמא

בס"ד.
שלום וברכה לרב מיכי החביב על רובא דעלמא. כשצפיתי בפולמוס שהיה לך עם פרופ' אנוך, עלו לי כמה נקודות ורציתי לשאול אותך שאלה.
ראשית, הרגשתי שלא מיקסמת את עצמך. במובן הזה שלא אתה ניהלת את הדיון, אלא השתפפת כשחקן נייטרלי. ואם היית מנהלו בוודאי שהיית מנתב ביתר חדות את הדיון אל המקומות ששם יסוד המחלוקת, ואפקטיבי במתודה הפילוסופית לנקודות הנצרכות לדיון ותו לא. (לא כמו בר פלוגתך המרשים, שבכל הזדמנות סטה ודיבר באופן כללי יותר).
שנית, וזו שאלתי: האם ייתכן שהיה לכם כ"כ קשה לפשוט את המחלוקת (כי הרי כל אחד אמר טיעוניו ואידך אפילו לא מיצמץ), כי לא הגדרתם את המוסר כדבעי טרם הוויכוח? הרי אתה קאנטיאן מוסרית. ואתה מקבל כמוסרי רק מעשה שיגיע ממקום מושכל שמכבד את ה"חוק".
ופרופ' אנוך מנגד, חולק עלייך ומקבל את המוסר לאו דווקא בצורת "החוק" שלה. זה כמו עובדה מדעית בעיניו. זה בא מתוך האדם ולא מחוצה לו. המוסר אינו איזה חוק חיצוני שצריך שיתקפו אותו. וההצדקה לזה? אינטואיציה. כמו שאני מקבל את עיקרון הסיבתיות מכוח האינטואיציה, הוא הדין לקבלת המוסר. לא צריך לעשות לו רדוקציה.
הוא חשד בך שאתה מנסה לעשות רדוקציה מטאפיזית למוסר, ולכן לדעתי הוא התאבן דמגוגית. אבל לא היא [!], אתה לא ניסית לעשות רדוקציה, אלא בסה"כ לתת תוקף לאקסיומות המוסריות. הוויכוח התנהל בשני מישורים שונים בכלל.
בקיצור הרגשתי שלקח לכם הרבה זמן, עד שהנקודה הזו התחדדה – שהיא מקור המחלוקת – ואז כבר התחיל גל השאלות; כך שהיה קשה כבר להתמקד על הנקודה היסודית הזו. "מוסר" מהו.
אשמח לשמוע אם אתה מסכים עם תלמידך; האם חוסר הסינכרון הנ"ל הוא שהיווה את היעדר פשיטת הספק?