שאלה לגבי נ"ח שכבה בערב שבת
בס"ד
שלום הרב, מה שלומך?
רציתי לשאול שאלה בנוגע להדלקת נר חנוכה בער"ש.
תרוה"ד (סימן קב) ובעקבותיו השו"ע (או"ח תרעג ב) פוסקים כי אם הדליק נ"ח בער"ש
וכבה הנר אין זקוק להדליקו שוב, למרות שהנר לא דלק חצי שעה אחרי צה"כ מאחר
שהכשר מצוה הוא כמו המצוה.
ר"א וסרמן מסביר מדוע זה לא דומה לבן שבישל לאביו אוכל ונשפך האוכל, שלא נגיד שמכיוון
שקיים את הכשר המצוה אין צריך לקיים את המצווה עצמה, אלא בודאי שיהיה צריך לבשל שוב. ההבדל הוא במצוות שמוטלות עליהן באופן רציף לעומת נ"ח שהיא פעם אחת.
אני מצרף את דבריו של ר"א וסרמן כי לא הצלחתי להבין אותם. אשמח מאוד אם הרב יוכל להאיר לי דבריו.
תודה רבה וחנוכה שמח!
ע'
קובץ הערות סימן יג:
ג) ואף דבודאי, המבשל לאביו ואח"כ נאבד המאכל קודם שיאכל אביו, צריך עוד לבשל פעם אחרת, וכן בבא על אשתו ולא נתעברה, צריך לחזור ולהוליד בנים, אף דהביאה היא מעשה המצוה ודחי ל"ת, וה"נ בכבתה בע"ש, יהא צריך לחזור ולהדליק. לא דמי, דהתם מצות כיבוד ומצות פ"ו רמיין עליה כל שעתא ושעתא, ואף בהיו לו בנים ומתו קיי"ל [יבמות ס"ב ע"א] דחייב, וכן בכיבוד אב ואם, אפילו אם בישל לאביו והאכילו, צריך לבשל פעם שני כשיצטרך, אבל בנר חנוכה, דאין המצוה אלא פעם אחד ביום, כיון שעשה מעשה המצוה בהדלקה, כבר יצא ידי חובתו:
אפשר להבין זאת בכמה צורות:
1. הבחנה בין מצוות פעולה לתוצאה.
2. הבחנה בין חיוב חד פעמי לרצף. אצל אביו גם אם הוא בישל לו והאוכל אבד, כעת יש עליו מצווה חדשה לבשל לו (שהרי הוא רעב עכשיו, אז הוא חייב לבשל מחמת הרגע העכשווי). אבל בחנוכה אם הוא הדליק הוא יצא ידי חובה. המצווה לא חלה עליו בכל רגע.
בס"ד
תודה רבה על התשובה.
1. הקובץ הערות מניח במפורש שגם הדלקת נר חנוכה זו מצוות פעולה – הוא קורא לזה (בעקבות תרוה"ד): "הכשר מצוה".
2. מה שהרב כתב זה בדיוק מה שלא מובן לי. נקודת המוצא היא שההתייחסות להדלקה היא כהכשר מצוה.
מאיפה ההנחה שאם הוא הדליק (=הכשר מצוה) הוא יצא ידי חובה?
לא ברור לי מה זה משנה אם זו מצווה רצופה או חד פעמית? בשני המקרים ביצע רק הכשר מצוה (בישל אוכל/הדליק נר) ולא עלתה בידו שהמצוה תתקיים (האוכל נשפך/הנר כבה).
1. אני כתבתי שנר חנוכה הוא מצוות פעולה, ומשעה שפעולת ההכשר בוצעה הוא יצא יד"ח. בכיבוד הורים זו מצוות תוצאה. ישנם מצבים שההכשר הוא המצווה. עמדנו על כך במאמר לשורש העשירי (ישלח שרשיו). למשל, הטבת הנרות במקדש היא המצווה ולא ההדלקה. או פריה ורביה לכמה דעות (מידה טובה תשסז, פ' בראשית).
2. התכוונתי לומר שכשהוא בישל לאביו הוא אולי יצא יד"ח, אבל אביו כעת רעב ולכן חלה עליו מחדש מצווה לבשל לו. זו המשמעות שהמצווה היא על כל רגע. בחנוכה ברגע שיצא ידי חובה לא חלה עליו המצווה שוב כי זה חד פעמי.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer