שאלה על בחירה חופשית

שו"תקטגוריה: אמונהשאלה על בחירה חופשית
צבי שאל לפני 8 שנים

שלום וברכה,
קראתי בהנאה רבה את ספרך מדעי החופש. ישנה שאלה שמציקה לי. סליחה מראש אם אני לא מדייק.
לעניות דעתי, הטיעון החזק ביותר בספר לטובת הבחירה החופשית  (אפריורי) אומר שמכיוון שבתחושה הכי בסיסית וראשונית שלי יש לי בחירה חופשית – צריך סיבה טובה מאד כדי להגיד שלמעשה אין בחירה וזו אשליה. 
בפרק על ניסויי ליבט והדומים לו, עיקר הביקורת על הניסויים הוא שלמעשה הם לא בדקו מצבים בהם באמת הופעלה בחירה חופשית אלא הושפעו אך ורק מה"מפה הטופוגרפית" של האדם.
אבל, גם אם זה נכון, הדבר המטריד בניסויים הוא שהנסיינים חשו שהם בחרו. זאת אומרת שהניסויים הוכיחו שתחושת הבחירה החופשית עשויה להיות אשליה ואז הטיעון האפריורי מתבטל או לפחות נחלש מאד… ובמצב דברים זה כבר אין לנו יתרון לצד שיש בחירה חופשית… 
מה הרב חושב?

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 8 שנים

אני חושב שזה לא נכון (ודומני שעמדתי על כך גם בספר). ראשית, חשוב להבחין בין תחושת בחירה לתחושת החלטה. בניסויי ליבט היתה השנייה ולא הראשונה (כי לא התלבטו שם בין אפשרויות). אבל מעבר לזה, הרי ידוע שיש גם הטעיות בראיה (אשליות חזותיות). האם זה גורם לנו לזנוח את האמון שלנו בעיניים? לכל היותר להיזהר ולשים לב עד כמה שניתן. הוא הדין לגבי התחושה של חופש הרצון.

צבי הגיב לפני 8 שנים

תודה רבה על תשובתך ועל זמנך.

1. אני סבור שהחלוקה בין תחושת בחירה לתחושת החלטה היא מלאכותית, איני חש משהו שונה מהותית כאשר אני מחליט שדווקא עכשיו מתחשק לי לקרוא ספר (ולא לפני 5 דק' או בעוד 5 דק') לעומת כאשר אני בוחר בין תה לקפה. אפילו אעז לומר שגם כאשר אני מכריע בהחלטה מוסרית (נניח, להעתיק או לא להעתיק במבחן שמאד חשוב לי להצליח בו) אני מרגיש הבדל בעוצמת ההתלבטות אך לא במהות. כפי שכתבת בספרך, "אני חושב משמע אני קיים" או "אני חושב משמע אני בוחר" (וסליחה על חוסר הדיוק בניסוחים) כתחושה קיומית-מהותית-ראשונית שמלווה אותנו – היא קיימת בכל בחירה או החלטה שלנו ונראה לי מוזר להגיד שכאשר אנו מחליטים זו אשליה אך כאשר אנו בוחרים (במיוחד בחירה מוסרית) זו תחושה אמיתית.

2. אם באמת הבעיה בניסויים היא המתודה של הניסוי (החלטה ולא בחירה \ בחירה סתמית ולא בחירה מוסרית) אזי לא קשה לדמיין ניסוי שיוכל להיות במתודה המתאימה ונוכל לקבל תשובה ברורה לשאלתנו. יש לי תחושה שגם בניסוי כזה, החוקרים יגלו איזה פוטנציאל חשמלי במוח שיקדים את דיווח האדם על בחירתו. בכל אופן, זה בהחלט ניתן לבדיקה.

3. אני חושב שאין מקום להשוואה לחוש הראייה (או לכל חוש אחר). בראייה אנחנו יודעים מראיות חיצוניות להגיד שברוב מוחלט של המקרים עינינו אינן מטעות אותנו. אם אני רואה תפוח, גם חברי רואה תפוח. אני יכול למשש את התפוח, להריח אותו ולטעום אותו וכו'. יש לי ראיות תומכות רבות לכך שמה שאני רואה אכן קיים ואינו אשליה. אשלייה חזותית קיימת אך היא היוצא מן הכלל.
לגבי תחושת חופש הרצון, אין לי ראיות חיצוניות שתומכות בכך שזוהי תחושה אמיתית ולא אשליה. כל מה שיש לי זאת תחושתי הפנימית. אם בכל הניסויים המשמעותיים שנעשו עד כה, הראיות החיצוניות הצביעו על כך שאולי תחושתי היא אשליה, קשה לומר שזה רק היוצא מן הכלל כמו באשליה חזותית. אם מתערער לי הבטחון בתחושתי הפנימית, מתערער יסוד המגדל שעליו בנינו את אמונתנו בחופש הרצון.

4. למרות האמור לעיל, אני אוחז בתפיסה ליברטריאנית. אני סבור שייתכן והפגם בניסויים נעוץ במקום אחר שלמיטב זכרוני אתה מזכיר בספרך אך מבטל אותו. אני סבור שייתכן וחופש הרצון פועל במקום עמוק יותר ולא מודע באופן מיידי. אך מכאן אין לבטל את האחריות המוסרית של האדם. כפי שעובר זמן מסוים בין הרגע שאני נוגס בתפוח ועד שאני נהנה מטעמו – אם מישהו יחבר אלקטרודות למוחי, סביר שהוא יראה פער זמנים בין פוטנציאל מסוים שמתעורר לבין דיווח שלי על תחושת הנאה מהתפוח. כך גם כאן הבחירה פעלה (בנשמה?), התעורר פוטנציאל ורק אחר כך נעשיתי מודע. אך אני בחרתי כפי שאני נגסתי בתפוח, פשוט יש פער זמנים מסוים בין הבחירה (הנשמתית?) לבין המודעות שלי אליה. זה כאילו 2 חלקים שונים בי אך אני אחראי לשניהם ויש להם השפעה הדדית. אם זה אכן כך אז כמובן שבשום ניסוי שעולה על דעתי כרגע לא יוכלו להראות או לשלול זאת. בדיוק כמו שאם פעולת אכילת התפוח הייתה נסתרת, היו מראים בניסוי שפוטנציאל מוחי מקדים דיווח על תחושת הנאה והיו חושבית שזה מה שהתחיל את התהליך. דיברת על כך בספרך אך נדמה לי שביטלת את האפשרות הזאת כאפשרות שלא מאפשרת הטלת אחריות מוסרית על האדם. בכך איני בטוח.

5. כיף גדול שיש אדם כמוך שאפשר לנהל איתו דיונים כאלה.. אני מעריך זאת ומודה לך מאד.

מיכי צוות הגיב לפני 8 שנים

צביקה שלום.

1. ראשית אני לא חושב כך. כאן יש התלבטות וכאן אין. אבל מעבר לזה, טענתי היא שיש בחירה גם ברגע של החלטה כמו אצל ליבט, אלא ששם אנחנו תמיד נבחר במה שהפוטנציאל יכתיב כי אין סיבה להחליט אחרת. לכן אין פלא שזו אותה תחושה. אנחנו אכן בוחרים בשני המקרים.

2. ניסחתי ניסוי כזה בפרק הרלוונטי בספר. אגב, שם הראיתי מדוע יהיה כמעט בלתי אפשרי לערוך ניסוי מסקני. ראה שם. אבל כשיעשו נדבר. בינתיים מדובר בתחושות וקשה לי להתווכח עם תחושות.

3. אין לך ראיות תומכות לכך שהראיה משקפת את המציאות אלא רק שגם חוש הטעם או המישוש מביא אותך למסקנה דומה. אבל כשתשאל על כל מערכת החישה תראה שזו אותה בעיה. אין לך שום תחושות תומכות לאמינות מערכת החישה כי כל מה שאתה תופס הוא דרכה. ושוב חזרנו למקרה של הבחירה.
אגב, גם האינטואיציה שיש ערכים מוסריים מחייבים תומכת בקיומו של חופש רצון. גם כאן יש הצלבה כמו בחושים. יש כמה וכמה אינטואיציות שתומכות זו בזו, כפי שכתבתי בספרי.

4. אכן שללתי זאת. והסיבה היא שגם אם יש עמוק בתוכנו בחירה זה לא אומר מאומה על אחריות מוסרית. הסיבה לכך היא שהאחריות מביאה לשיפוט ועונש, ואלו רלוונטיים רק להחלטות מודעות. אין טעם לשפוט או להעניש על החלטות אינסטינקטיביות. יתר על כן, העונש גם לא יעזור, כי העונש יביא אותי לבחור אחרת בפעם הבאה. אבל אם אני לא בוחר במודע אלא זה קורה מעצמו מה יעזור העונש?
ומעבר לכל זה, מדוע הקושיא שלך לא עולה ביחס לתפיסה שאתה מציע? אם לגבי הבחירה המודעת יש לנו תחושה בלתי אמצעית שזה אכן כך, הרי לגבי הבחירה הלא מודעת אין לנו אפילו את זה. אז למה בכלל להניח שהיא קיימת? מה שאתה מציע נמצא במתקפה קשה הרבה יותר מתפיסתי. אין שום סיבה בעולם להניח זאת.

צבי הגיב לפני 8 שנים

תודה רבה.
אחזור ואקרא את הפרק.
פסח כשר ושמח לך ולמשפחתך.
צבי

השאר תגובה

Back to top button