שאלה על הרמ"א

שלום סוניה.
זו לשון ההלכה:
מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה, קל וחומר לשאר מצות של תורה שכולם נדחים מפני מקרא מגילה, שאין לך דבר שנדחה מקרא מגילה מפניו חוץ ממת מצוה שאין לו קוברים ( כדי צרכו), שהפוגע בו קוברו תחלה ואח"כ קורא.
הגה: וכל זה לא מיירי אלא בדאיכא שהות לעשות שתיהן, אבל אם אי אפשר לעשות שתיהן אין שום מצוה דאורייתא נדחית מפני מקרא מגילה (ר"ן וב"י בשם תוספות ומהר"א מזרחי). והא דמת מצוה קודם, היינו דוקא בדאפשר לו לקראה אח"כ (מהר"א מזרחי).
הרמ"א כותב ששום מצווה דאורייתא לא נדחית מפני מקרא מגילה, וגם מת מצווה כך.
את שואלת ממה שהוא כתב בסוף שמשמע  מזה שאם אינו יכול לקרוא אחר כך אז מקרא מגילה ידחה את מת מצווה. אבל זו לא משמעות דבריו. כוונתו לומר שהקדמת מת מצווה לקריאה הוא רק אם יכול לקרוא אח"כ. ומה אם לא יכול לקרוא אח"כ? אז מקדים את המגילה ואח"כ קובר את המת (כלומר בכל אופן לא מפסידים את הקבורה של המת). ומה אם לא יוכל בכלל לקבור את המת אחר כך? אז כמובן הוא מוותר על קריאת המגילה, כי קריאת מגילה לא דוחה אף מצווה דאורייתא.