שאלה שיש לי לגבי שיעור ששמעתי בליל שבועות ומעניינת אותי דעתך לגביו‎

בוקר טוב – לגבי השאלה מדוע דוד נענש לפי הרב שהעביר את השיעור זה היה בגלל שלמרות שהוא פעל על פי הדין לפי שיטתו היה אסור לו לפרסם זאת כי זה מסוג הדברים שאין מגלים אלא לצנועים ופרסום היתר כזה ברבים עשוי לגרום לנזק

טוב, כאן הגענו למחוזות הפלפול ההזוי. המעשה בסדר ורק פרסומו הוא בעייתי, ועל כך הטענה והעונש. על זה גם נזף בו נתן הנביא שפרסם את ההיתר לגזול את כבשת הרש. וכל שאר שאלותיי, כמו למה חז"ל הוצרכו לגט שנתנו היוצאים למלחמה? מעבר לזה, מה רע בפרסום? האם הציבור ירשה לעצמו לקחת אשת איש בגלל שלמלך מותר? זה באמת לא נראה לי שווה דיון.

סיוע לכך שאין מלך יכול להפקיע אישה – שמואל בנאומו לבנ"י שבקשו מלך איים ב"את בנותיכם יקח… " אך לאנ עלה על דעתו לאיים בהחרמת נשיהם

אם מעשה הקידושין היה בכסף לכאורה המלך יכול להפקיע את כסף הקידושין וכך להתירה לשוק, אבל לא ברור שכך היה המעשה עם בת שבע (נדמה לי שאפילו בזמן הגמרא היו קידושי ביאה).

האם גם בשטר, הפקעת הקניין של השטר מפקיעה את הקידושין למפרע (נדמה לי שראיתי בזמנו שבכסף הגמרא כותבת בפירוש שהפקעת הכסף מתירה את הקידושין למפרע, בביאה בוודאי שלא ובשטר לא ברור לי)?

י"ד חכמים יכולים להפקיע גם קידושי ביאה וגם שטר ובפשט הגמרא ורוב ככל הראשונים הכל למפרע. ראה למשל כתובות ג ע"א ובמפרשים שם ועוד הרבה. אם כי לי יש מהלך אחר בעניין ואכ"מ.
עם בת שבע זה לא היה כי חז"ל מסבירים זאת בגט של היוצא למלחמה.

תודה רבה.

לגבי הפקעת קידושין, האם רק חכמי התלמוד יכלו להפקיע? או שגם חכמים של ימינו? האם בי"ד של ימינו יכול להפקיע קידושין של מסורבת גט למשל?
לכאורה אם מדמים את פעולת הקידושין לפעולה ממונית, והפקר בי"ד הפקר גם בימינו, אז הפקעת בי"ד הפקעה גם בימינו. השאלה אם צריך בי"ד שממונה בהסכמת רוב העם היהודי, ואם כן זה לכאורה בלתי אפשרי בימינו, ורק כאשר תהיה נציגות דתית בהסכמה רחבה, רק אז יוכלו להפקיר ממון ולהפקיע קידושין.

גם לגבי הפקר וגם לגבי אפקעינהו לרוב הראשונים זה רק בי"ד הגדול שבדור אבל לאו דווקא סמוכים. ויש שכתבו כגון בי"ד של רבי אמי ורבי אסי כלומר במדרגתם, ואז בתפיסות המקובלות )של ירידת הדורות( אי אפשר לעשות בימינו בכלל.

לפי שמואל שמעוני לשטר יש דין של כסף:
https://www.google.co.il/url?sa=t&source=web&rct=j&url=http://asif.co.il/%3Fwpfb_dl%3D1490&ved=2ahUKEwiZmuf86JnbAhVGGZoKHU72DqsQFjADegQIBRAB&usg=AOvVaw0KoBVJieYMEH_Mz_J0gTNB

גם למדינה יש כוח להפקיע ממון…
(למעשה לפי פשט הסוגיה הרשות של חכמים להפקיע ממון נובעת מהמדינה)

לגבי בי"ד הגדול שבדור בהפקר בי"ד, נתקלתי ברמ"א שממנו משתמע שבמסגרת תקנות הקהל יכלו להפקיר ממון:
שולחן ערוך אבן העזר הלכות קידושין סימן כח סעיף כא
הגה: קהל שתקנו ועשו הסכמה ביניהם שכל מי שיקדש בלא עשרה או כיוצא בזה, ועבר אחד וקידש, חיישינן לקידושין וצריכה גט. אף על פי שהקהל התנו בפירוש שלא יהיו קדושיו קדושין והפקירו ממונו, אפ"ה יש להחמיר לענין מעשה.
או שאולי צריך לתרץ שהפקרת ממון מקבלת תוקף בגלל שלקהילה היהודית באשכנז בזמן הרמ"א הייתה אוטנומיה שדומה למלכות יהודית, ודינא דמלכותא דינא?

י"ד, לא הבנתי. מה פירוש לשטר יש דין של כסף? כפי שכתבתי בשניהם (וגם בביאה) יש סמכות לחכמים להפקיע. זה לא לפי שמעוני אלא לפי הגמרא.
איני יודע היכן ראית שסמכות חכמים היא מכוח סמכות המדינה.

אורן, אכן יש בזה מחלוקות. בכל אופן, נראה שהוא מדבר שם רק על הפקעת הכסף ולא על ביאה ושטר. נראה שהכלל כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש לא שייך שם אלא רק חוששים לכלל של הפקר בי"ד הפקר (על הצד שזה מסור לכל בי"ד על אנשי מקומו. כאמור יש מחלוקת בזה).
ראה אנצי"ת ע' הפקר בית דין בעיקר סביב הערות 126-8.
וראה גם ע' אפקעינהו בעיקר בסעיף הפקעה לאחר התלמוד (מביא שם שהרא"ש סביר שחכמי קהילה יכולים להפקיע גם קידושי ביאה ושטר, וכנראה לזה חשש הרמ"א).

בס"ד י"ב באלול תש"פ

לא' – שלום רב,

סברא דומה מעלה הרדב"ז (חלק ז, סימן כט) כ'הוה אמינא' מוטעית של דוד שאביגיל מותרת לו מכיוון שנגמר דינו של נבל למיתה כמורד במלכות – הרי גם אשתו עוברת למלך כדין 'נכסי מורד במלכות', וטעה דוד ללמוד מממון לאיסור אשת איש. הסבר אחר שמעלה הרדב"ז לטעותו של דוד באביגיל, הוא שיש מקום להפקיע את קידושיו של נבל בהיותו 'מורד במלכות'.

עכ"פ מדובר בסברא מוטעית של דוד, ולא בסברא המתקיימת להלכה, ואולי גם בשיעור ששמעת נאמרו הדברים רק כהסבר ה'הוה-אמינא' המוטעית שהיתה לדוד, ולא כהצדקה הלכתית.

בברכת שנה טובה ומבורכת, ש"צ

וטיבותא לשקיא, מר 'שווייק', שבזכות הדיון עימו על אביגיל (בטור 329), הגעתי לדברי הרדב"ז המצוטטים במאמרו של פרופ' יהודה אייזנברג, 'דוד ואביגיל', בכתב העת הוירטואלי לחינוך והוראה 'לימודים', באתר 'דעת')