שאלה

החז"א לא מובן וכל עניין ההנה לא מובן , כי לפי"ז מה ההבדל בן אדם עשיר שגר אחת עשר חודש בעיר שלא משתתף ובין אדם שקנה בא דירה ליום, אם כל העניין זה נהנה , העשיר נהנה הרבה יותר מהם..
שנית לפי"ז למה שיהיה הבדל בין יחיד שגדר את עצמו שלא יכול לבין ת"ח שלא צריך שמירה אם כל המחייב זה הנאה.
שלישיית התוספתא שהרי"ף בדף כח. לגבי חצר בעיר אחרת שצריך להשתתף איתם באמת המים גם לא מובן שהרי לא נהנה.
רביעיתבתוס בדף ז [עיין בקו"ש אות מב] גם לא מובן.
חמישית עיין בריטב"א לגבי ההסתפקות בשיטת ר"ע , ולפי"ז אם כל העניין בנהנה אז לא אכפת לי נצרף גם ממון וגם נפשות יחד..

אשמח אם כת"\ר יציע אבחון אחר אני חשבתי על עניין ההשתקעות….. ולפי"ז מובן הכל – ונחייב את העשיר יותר כי יש לו יותר מטלטלין וכו' הוא נחשב יותר אזרח….

אשמח גם אם כ"ר יסביר לנו לפי דעתו המיוחדת גם למה א"א לומר כאן את העניין של נהנה למרות שנראה לי שאמרתי הכל אבל בכל זאת…

לא רואה מה לא מובן. יש הגדרות הלכתיות שצריכות להיקבע באופן פורמלי. אי אפשר לשום בכל מקרה לחוד ולכן קובעים כללים כלליים. מעבר לזה, העשרי שגר רק חלקית יכול להיות במצב שהוא לא יהיה בעיר כשיתנפלו עליהם ואז הוא לא בהכרח סובל. ודי בכך שזה אפשרי כדי לקבוע כלל פורמלי כזה.
יחיד שגדר את עצמו צריך שמירה, והוא בוחר דרך אישית להישמר לבד (מה שקרוי בחסידות "צדיק בפרווה"). את זה ההלכה לא מאפשרת, כי היא רוצה שלא כל אחד ישמור את עצמו כי זה לא יעיל. ולכן כולם צריכים להישמר יחד. אבל ת"ח כלל לא צריכים שמירה.
לגבי המקורות שציינת, אם יש שאלה ספציפית הבא את המקורות ושאל אותה בפירוש. לצערי, אין לי זמן לפענח כתבי חידה.