שאלות יסוד באמונה באלוקים (לפני ההוכחות ולאחריהן)

לדעתי, אלוקים שאינו מאפשר את הוכחת קיומו באופן מוחלט וברור, אינו מושלם. זו ריעותא חזקה המערערת על עצם קיומו.
בשום אופן לא אמסור נפשי בצבא המגן על מדינה ועם מפני אויב, כשאיני בטוח לחלוטין ובלא כל ספק שיש מדינה, ויש עם, הם שלי וראוי למסור עליהם את הנפש.

גם על נכונות פעולה צבאית מסויימת – היה צורך שהחיילים יסכימו ויבינו בנכונות המבצע ובצורך החיוני שלו, אלא שמטעמי שלטון וחברה טובת החברה היא (וממילא הסכמתה) לסמוך על החלטות קובעי המדיניות שהוסמכו לכך על ידי הרוב. גם זה לא מוסכם, אבל מובן על ידי רבים. בכל אופן, גם מבחינה זו ובהיבט הקרב, כשאני מתמסר לאלוקים אני צריך וודאות מוחלטת, יותר מזו הנגזרת ממוסכמות חברתית מחמת ההכרח, ובפרט כשהאלוקים אמור להיות יכול להוכיח לי זאת, מה שנמנע מכל מצביא ושולט השולח את חייליו לקרב.

לגבי האינטואיציה הפשוטה (ראיתי מה שאתה כותב עליה במחברות, ועדיין – ) מי שלוקח את האופיום ומרגיש טוב – אשריו. אני אף מקנא בו, הלואי עלי.
אבל – כל זמן שהוא לא יודע זאת במוחלטות אלא רק מתוך הרגשה פנימית או תת מודעת או שהוא 'פשוט יודע' בלי לראותו באמת בתודעתו או במחשבתו, אני מתייחס אל אינטואיצייתו כאל דמיון גרידא.
הגיוני למסור נפש על סמך אינטואיציה??? הגיוני לעקוד בן על סמך אינטואיציה??? הגיוני להרוג יהודי אחר שמחלל שבת כיון שלא הצליח להסיק את המסקנות הלוגיות והפילוסופיות המאוד מורכבות ואף לא זכה לאותו גילוי אינטואיטיבי???
ובכלל, משום מה, האינטואיציה הזו נמצאת בדרך כלל אצל הנולדים לאם יהודיה (בעיקר אם היא מאמינה..) ולא אצל מליארדים אחרים, שלרבים מאוד מהם יש אינטואיציה פשוטה וברורה לפיה אחד מאלפי האלים האחרים הוא הוא האלוהים.
צר לי על האלוהים שמאמיניו מאמינים בו באופן אינטואיטיבי.

כתבת כמה פעמים בדבריך אודות ההנחות שאני מניח ואודות 'נטל ההוכחה'.
אשיב על כך:
הטוען לאלוקות ודורש ממני התמסרות טוטאלית, צריך להוכיח את מציאותו. נטל ההוכחה מוטל עליו ויהי מה.
זו עזות להניח שיש אלוקים או אפילו להוכיח זאת ברמה מסויימת ולא מוחלטת, להניח שאני מחוייב להאמין בכך וממילא להיות מחוייב לציווייו עד כדי מסירות נפש והריגת אלו שאינם מאמינים ועוברים על רצונו, ולקבוע שאם אני לא מצליח להבין זאת, לא אינטואיטבית ולא לוגית – חובת ההוכחה מוטלת עלי בביסוס הדרישה להוכחות.
אני באמת חושב כך. ואני יודע שעוד רבים רבים חושבים כך. ועוד רבים יותר כופרים בו והניחו את הספקות מאחריהם מחמת כך. ורבים מכל אלו היו מאוד רוצים להאמין בו אם רק יתגלה אליהם בעל הבירה, אך הלה אינו פותח חלון ומשליך את נטל ההוכחה על חפתי האמונה הנלאים מלחפשו.
לו הוא היה קיים, היה יודע שהאנשים שברא, נבראו ככאלה שמניחים הנחות ומחפשים הוכחות ודאיות, ומספק את הנדרש להנחת דעתם ולדבקות אמונתם בו.

ההנחות האמורות ובקשת ההוכחות, אינן מופקעות. הן תולדת השכל הישר (מחשבת אדם חושב נורמלי ומצוי=שכל ישר), ודומני שתחטא אל האמת אם גם אתה לא הנחת כך קודם ההתפלספויות הרבות.
אם התשובה למניחי הנחות הגיוניות ומקובלות ונורמטיביות היא שקושיותיהם דחוקות (ואינם אלא תירוצים כנודע) לצד דרישת נשיאה בנטל, זו לא תשובה אלוקית מספקת עבורי.

נ.ב.
הדברים נכתבים ממש לא בדרך קינטור אלא מתוך כאב אמוני ונהמת הלב.
אני אבל על האלוקים שאבד ממני ועל האמונה שמתה בקרבי.
מי יתנני ירחי קדם ויאיר עיני מחבתי או לפחות את חדרי לבבי באור האמונה.
מאותם העמקים בוקעת הזעקה.

הי דניאל, ערב טוב!
היות וגם אני מתחבט בשאלות מעין אלו, אשמח ליצור קשר אם תהיה בענין.

יש כאן טעות לוגית. אלוהים שלא מאפשר וודאות לגבי קיומו אינו מושלם כי אתה מניח שהוא היה רוצה לתת לנו וודאות ואינו מצליח. זו טעות לוגית מדתי סיבות: 1. אם הוא לא רוצה לתת לנו וודאות מסיבה כלשהי, אז אין כאן שום חוסר שלימות אלא רק צורת חשיבה שאינך מבין. 2. גם אם הוא לא יכול לתת לנו וודאות זה לא בהכרח מצביע על חיסרון. יש מניעות לוגיות שגם הוא כפוף להן (הוא לא יכול לעשות משולש עגול). כתבתי על זה כמה פעמים כאן.
ובכלל לא בברור לי מה בגלל מטריד אותך. עם זה שהוא ברא עולם מלא סבל ורוע אתה כן מסתדר? רק חוסר הוודאות הוא החיסרון שאתה מוצא בעולם? זה ממש מצחיק אותי.
אני חושב שתחילת הכל אתה צריך לבחון את עצמך באחת משתי דרכים:
א. אם יש לך ראיות טובות לקיומו אז הקושיות הללו נראות לי חלשות וחסרות חשיבות. הן ודאי לא מוציאות מטיעונים טובים. זה שאינך מבין את אופן פעולתו של אלוהים נובע מכך שהוא לא שייך לעולמך ואין סיבה שתבין.
ב. לעומת זאת, אם אין לך ראיות לקיומו אז אל תאמין בו גם בלי קשר לקושיות הללו.

איני יודע אם היית בצבא ומה אתה עושה, אבל אם אינך פועל במקום שאתה לא בטוח אין לך הרבה מה לעשות בעולם.

אתה מדבר על תחושה פנימית או תת מודעת כבסיס לאמונה. אני מדבר על ראיות חזקות. כעת יש לחזור לשתי האופציות שתיארתי למעלה (יש לך טיעונים או לא). זו המשמעות של דבריי על נטל הראיה. אם אתה לא מאמין אז אינך מאמין ואין שום צורך להיזקק לקשיים המפוקפקים הללו כדי להצדיק זאת.

העובדה שהאינטואיציה הזאת נמצאת במקרה אצל יהודים אינה פירכא על כלום. הסברתי זאת כמה פעמים. ראה למשל בטור 294 ועוד.

ראה דבריי בתחילת הדיון על אנסלם, שם הסברתי את המשמעות של האינטואיציה הראשונית ותפקידה מול טיעונים לוגיים. אין שום פגם בזה שהטיעונים באים על בסיס אינטואיציה ראשונית. למעשה, זה תמיד כך.

אל תזהה את דבריי כאן עם ההטפות המקובלות שאומרות לאדם ששאלותיו הן תשובות ולא שאלות. לא כתבתי את זה ואיני נוהג לדבר כך. מה שאמרתי הוא שהקושיות המסוימות שלך נראות לי חלשות מאד, והן לא יכולות להצדיק נטישה של האמונה אלא אם מעיקרא אין לך אותה.

לדעתי אם תחשוב היטב על מה שכתבתי ולא תתעקש, תיווכח שאין כאן קושי של ממש. אני פוגש לא מעט קשיים באמונה, חלקם טובים יותר וחלקם פחות. אלו ממש שייכים לאלו שפחות.

תודה על המענה.
בתוככי הים הגדול שבאתרך העשיר, איני יודע אם כאן המקום להתדיינות זו. אם תכוין אותי למקום אחר – אכתוב שם. בינתיים הנני כאן.

לשאלתך: כרגע איני מאמין. כלל. בכלום.
אבל, אני רוצה להאמין. למה? אולי כי יש בי את ה'קרעכץ' שדיבר עליו ר' חיים מוולאז'ין, אולי אני מתגעגע לחויות הדתיות הנפלאות שאי אפשר לחוותן בלא האמונה, ואולי מסיבות אחרות.

התחלתי מבראשית, מהוכחת מציאות הבורא, כשהתכנית היתה להמשיך לאחר מכן להוכחת מעמד הר סיני ותורה מן השמים, תושב"ע, עם ישראל, י"ג עיקרים, תקנות חכמים וכו' וכו'.
ואני לא מצליח ליישב בליבי או בהגיוני אפילו את ההתחלה, את עצם מציאות הבורא.
אני מכיר את דברי הראשונים בנושא (רבים השבתי ומשיב מעוון בכח משנתם הסדורה בפי ונמסרת לקהלים משתוקקים), גם את ההוכחות שאין מקורן בקודש, אך גם את הדחיות לכולן.
עדיין איני מתייאש מלבקש ולחפש, שמא ואולי אזכה לקיום ההבטחה 'אז תבין יראת ה' ודעת אלוקים תמצא'. יגעתי ולא מצאתי, ואכן איני מאמין.

המסקנה הטובה ביותר שהצלחתי להגיע אליה היא שכנראה לא אצליח להגיע בכוחות אנושיים להוכחה אבסולוטית. שמחתי לראותך הוגן וכנה וכותב זאת כהקדמה למחברותיך. בבארות אחרים מצאתי הודאה זו רק במעמקים, לאחר שיגעתי רבות לדלות מהם כל טיפה..
אני מכיר קושיות רבות באמונה על שלביה ורבדיה (כן, גם את שאלת הטוב והרע שבעולם), ויודע תשובות אמוניות ופילוסופיות לכולן. הרי בתוך עמי אני יושב ועומד, במקום ובתפקיד ובמשך זמן שמן ההכרח לדעת את כל אלה. יודע שאפשר לדון בכל דבר, זה מרתק ואפילו מלא חכמה, ועוד חזון למועד. אבל – הוכחה מוחלטת איני מוצא.

אם היה מדובר בענינים אחרים שאינם נוגעים לעצם מציאותי וממילא למחוייבותי והשתעבדותי הטוטאלית בכל גופי ונשמתי, בכל עת, בזה ובבא, היתה שיטת ההכרעה שלי שונה, כנראה.
אבל לא מדובר כאן רק בהחלטה על עניני לימודים, עבודה, מגורים, נישואין, משפחה, השקעה וכדו', שלמרות שלעתים יכולים להשפיע באופן קריטי, אני מבין ויודע שחלק מהחיים זה להגיע להחלטות בענינים חשובים ולפעול על פיהן, גם אם רמת הודאות שהביאה לאותה החלטה אינה מוחלטת. (בשלב זה של הדיון לא אכפת לי להכניס לרשימה זו גם דברים שנוגעים לחיים ומוות כצבא וכדו', דוגמאות שהעלית לעיל. אם כי אני אישית אזדקק לודאות מוחלטת בצדקת המטרה, בהיותי ממאן באמירה של 'טוב למות בעד ….', אבל נניח זאת לדיון אחר. אגב, התובנה ש'אם אינך פועל במקום שאתה לא בטוח אין לך הרבה מה לעשות בעולם' אינה תובנה הגותית עיונית הנוגעת לנידו"ד).
בענינים כאלה לא אראה פגם בכך שהטיעונים הלוגיים יבוססו על אינטואיציה ראשונית שאינה מוכחת, אך גם זאת בתנאי שכל מסקנה העולה מכך לא תחייב כפיית המסקנה על הזולת חסר איטואיציה בסיסית זו, ודאי שלא שלילת חירותו והריגתו על סמך מסקנת הפילוסוף האינטואטיבי. כאמור, אני עצמי לא הייתי מתחייב לחלוטין ומשעבד את גופי ונפשי למסקנה העולה מטיעונים כאלה, אבל זו החלטה אישית.

אבל ידיעת האלוקים והמתיילד מכך אינה דומה כלל וכלל לכל אלו:
ראשית, מפני שהיא מחייבת הרבה יותר מכל החלטה אחרת. כשאלוקים רוצה שאתחייב לו טוטאלית, לעולם, עד כדי מסירות נפש עצמית ואף הריגת אחר למענו, יואיל נא ויציג את עצמו בלא להותיר מקום ספק אצל המתחייב. אם לאחר מכן יעלם ממני ויותירני מלא שאלות על דרכי הנהגותיו – עם זה כנראה אוכל להתמודד, כי הרי ידעתיו עד הנה. אבל ראשית כל – יוכיח לי את מציאותו. (וכאן אחזור על השאלה שכבר כתבתי בהתכתבות הקודמת – איך ניתן לקבל ולהסכים להמתת הזולת שאינו מאמין רק מכח אמונתו של הראשון המצווה עליו להרוג את זולתו?? איזה הגיון יסכים להישמע לאל שאינו מוכח בוודאות כשהוא מצוה לשחוט את הבן או כל אחד אחר???. אפילו על פחות מכך, בעונשי הגוף כמלקות, קימ"ל שאין עונשין מן הדין ולדעת רבים הטעם הוא מפני שיתכן ותימצא פירכא, ה"ה וכ"ש בנוגע לנידו"ד).
שנית, עצם האמירה שהוא לא רוצה או לא יכול לתת לנו ודאות על מציאותו מערער באופן מהותי על מציאותו ככזה שמחייב את ההשתעבדות אליו באופן טוטאלי כאמור.

את האמירה שלא מחשבותיו מחשבותי ויש דברים שאי אפשר להבין, אקבל רק אחרי שאדע ואבין בשכלי שלי שיש אלוקים. אח"כ – בידו אפקיד רוחי, מחשבותי והבנותי. אי אפשר להתחיל את התהליך, הוכחת האלוקים, באמירה שלא אצליח להבין. זה טיעון שלא מתקבל אצלי.
ממש מאותה סיבה לא אקבל תירוץ של מניעה לוגית. לאחר שיוכיח שישנו, אולי לא יהיה אכפת לי אם יתקל בקשיים טכניים או לוגיים בהפיכת משולש לעיגול. אבל לא אקבל מניעה לוגית ביסוד הראשון – עצם מציאותו.

ובשולי הדברים: ראה, איני רואה את עצמי בתחרות השאלה החכמה, והצגת השאלות המטרידות אותי כקושיות מצחיקות, מפוקפקות, חלשות מאוד ופחות טובות, לא תסירם מליבי ולא תביאני לידי אמונה (אגב, זו דרך ההתמודדות בחלק מקהילות ישראל מול שאלות של אמונה בכל רמה שהיא, כנודע. עם מבקשי עצותי ותשובותי אני מקפיד לנהוג בדרך המכבדת את מצוקותיהם והתחבטויותיהם, אלא אם כן כוונתם לקנטר וללעוג, וכבר הבהרתי שממש איני מגיע כאן ממקום כזה).
ועוד: על פי משפטי התורה, החובה והמצוה להאמין, מוטלת גם עלי, בעל השאלות החלשות והפחות טובות, כמו גם על כל נער בן 13 ברחבי תבל, יהודי או גוי. האם זה אפשרי? (ובלשון צחות: האם אלוקים יודע להתמודד רק עם השאלות הקשות ולא עם הפחות טובות?…).

ושוב אביע את תודתי על הקדשת הזמן.

דניאל בן כמה אתה?

מה אתה אומר על בחירה חופשית? יש שיטה לאמונה שהרב לא כזה אוהב וחשבתי שחידשתי אותה עד שראיתי לא אחר מבן שפירו חביב הדיבייטים אומר זאת ועוד אחד.

ק,
אשמח לביאור או להפניה לכל דבר שיביאני אל האמונה.

אז תענה מר דניאל

על מה לענות, על השאלה מה דעתי על בחירה חופשית? למה זה רלוונטי לנידון? מדובר בנושא עצום שעומד לעצמו. אם זה רלוונטי בדרך כלשהי – תכוון אותי לשם.

דניאל,
הדברים שאתה כותב נוגעים ללב ובמידה קצת פחותה יותר (לעניות דעתי) גם לשכל. אומר לך משהו מניסיוני ביחס לתהום האמונית שאני נתקלתי (ונתקל בה) בחיי. ואולי אולי, גם זה בספק רב, זה יכול להיות פיתרון מסוים בשבילך. בשבילי זה לפחות פתרון חלקי.
אני הייתי מציע לך להחמיר ובו בזמן להקל ביחס לאמונה בקיומו של אלוהים.
להחמיר זה לנסות לקבל ששאלת קיומו היא קודם כל שאלה רציונלית שבה ניתן לכל היותר להציב טיעון סביר ומנומק (לדעתי מיכי עושה את זה לא רע בכלל) ולהשוות זאת לאלטרנטיבה. האלטרנטיבות העולות מדבריך לא סבירות בעיניי וזו בדיוק השאלה הקריטית.
להקל פירושו לוותר קצת על האל המקראי ההיסטורי (אל פרסונלי "חי") ולחפש קודם לכל "דת טבעית" כזו הממוסדת פחות וקשורה פחות למסורת קונקרטית. אלוהים כאובייקט הקודם לאלוהים הסובייקט והחי. אני כמובן לא מדבר על נטישת החיים הדתיים, אם אכן אתה ממש דוס, אבל בהחלט רואה ערך בהתרחקות אינטלקטואלית ו"רוחנית" מהראש היהודי.
לא יודע אם הצלחתי להגיד דברי טעם הפעם.

זה קשור,
אבל אשמח לדעת מה גילך
ולפי דעתי ומצאתי עוד שני שיטות נפוצות באמריקה שמקשרות את השאלות.

לא אנסה בכח. חבל 😉

דורון,
תודה על המענה.
לא אאמין מחמת חוסר אלטרנטיבה. יש בעולם הרבה שאלות לא פתורות.
אכן אני מתגעגע לאמונה התמימה והכנה, ואשמח לחזור לשם, אך רק אם אאמין בכך באמת.

ק',
סיקרנת אותי.
אני בשנות החמישים המאוחרות.
לגבי בחירה חופשית, אני מכיר תפיסות רבות (יהודיות ואחרות), החל מהדטרמניזם ועד בחירה חופשית מושלמת בכל דבר.
כמאמין הייתי צמוד למשנתו של הרב דסלר בנושא, לדעתי יש בה שילוב מתיישב על הלב של דטרמניסטיות עם בחירה המאפשרת נסיון ושכר ועונש והיא השתלבה לי עם ידיעותי התורניות.
נכון להיום אין לי דעה בנושא. אין לי ממש נפק"מ בכך, ולכאורה עיקר הנפק"מ היא לגבי האחריות האישית (האזרחית והפלילית), ואולי יש לכך השפעה על דרך חינוך הילדים והפילוסופיה שבה. כיון שאיני מחוקק או משפטן פלילי, וכבר בירכתי את הברוך שפטרני האחרון, אני שומע ומחכים בענין, אך עדיין לא רואה צורך לחוות דעה מוחלטת, אם בכלל ישנה כזו.

דניאל,
אולי לא ניסחתי טוב.
לדעתי האמונה באלוהי הדת הטבעית כפויה עלינו. ברגע שאנחנו מנסים לתת תוכן קוגניטיבי יותר קונקרטי מתחילים הויכוחים איזה תוכן קולע יותר לאותה אמונה אינטואיטיבית. כאן מה שנראה לי נכון הוא להבין מהו בעיניך הביטוי המוצלח לאותה אמונה. בשבילי המהלך הקוגניטיבי והאינטלקטואלי הזה – המבוסס כאמור על אינטואיציה – הוא בעל משמעות קיומית ורגשית אדירה. אני מצאתי מה נראה לי נכון, כלומר איזו אלטרנטיבה היא הכי פחות גרועה ומפה התקדמתי.
בשום אופן לא אומר ש"ראיתי את האור " או שהאמונה היא משענת אפקטיבית בשבילי בחיי היומיום. היא לא. אבל זה המקסימום שהצלחתי להשיג כרגע.
אם לך זה לא מספיק טוב אז לא. לגיטימי.

אוקיי אם ככה,
יש את הגישה של הראיה הקוסמולגית, שמניח שקיים משהו בתור גורם ראשוני.
בגלל שהוא ראשוני קיימת לו יכולת טלאולוגית.
{נ.ב אנחנו מכירים רק שני גורמים שמהווים יכולת שכזאת -בחירה חופשית או אקראיות}
כמו כן, הסיבה הראשונית בעלת יכולת לגרום למצב הנוכחי. אחרת היא לא תוכל להסביר זאת. {זה מסתבר כחלק מההגדרה}

עכשיו, במידה ואנו מניחים שהמצב הנוכחי הינו דאוליזם (ותלוי כמובן איזה תת סוגה אבל לרוב הדואליסטים הם מדברים על סוגות שהטיעון בגינם נשאר).
אז קיים גורם ראשוני שהוא בעל יכולת להביא ליצירת תודעה.
{תוסיף על כך שהגורם הראשוני הוא טלאולוגי מטבעו, ויש בחירה חופשית יכול להיות אחלה הסבר פה ואפילו יותר טוב מאקראיות.}
מכיוון שאנחנו יודעים שתודעה יכולה להשפיע על החומר, יהיה קל לנו להניח שהגורם הראשוני הינו תודעתי.
משל.

כמו כן יהיה ניתן ליצור ראיה קוסמולגית על התודעות, צריך תודעה ראשונית שתיצור את התודעות.

אך ההנחה של הדאוליזם בימינו לרוב מקושרת להנחה אחרת בעניין בחירה חופשית (שאתה לפי מה שכתבת מאמין בה, מספיק לי שבמהלך החיים פעם אחת הייתה לך בחירה. ואז ממילא אתה לא סבור שהכל מטראליסטי).
{כמו כן, גם אם אין בחירה אז יתכן ויש דואליזם רק מתת סוגה אחרת, אבל פה לרוב כבר ינסו להסביר במטראליזם אם כי לא ברור כלל שזה מצליח במיוחד}.
ולכן כדי להיות דואליסט אפשר לקרוא בהרחבה בספר מדעי החופש.

כאן שפירו הוסיף עוד קנייטש, אבל אני חושב שהסברתי את ההתחלה הרבה יותר טוב ממנו 🙂

תתיחס בבקשה לטיעון ואז נראה לאיזה כיוון להמשיך.

יעזור לי אם תדבר בלשון מובנת יותר.
כנגד הטיעון הקוסמולוגי והטיעון הטלאולוגי נאמרו הרבה דברים, וכבר הגעתי למסקנה שהם לא מביאים אותי להוכחה מוחלטת שאינה ניתנת לפירכה כלל.
איפה הבנת ממני שאני מאמין בבחירה חופשית? בכל אופן, אין לי דעה בזה נכון להיום, ולא אכפת לי לומר כל דבר בזה, כל זמן שזה לא יחייב אותי. אם זה יחייב במשהו, אצטרך להזדקק להוכחת אותה הבנה.
לא הבנתי מה שכתבת על התודעה.

בכלל, יעזור לי אם תדבר בלשון מובנת יותר. דיבור בצורת קודים וכותרות הינו קשה להבנה, ובענין מהותי כמו אמונה ההבנה המושלמת אינה לוקסוס ופריבילגיה.

לא לא לא, התכוונתי לגורם טלאולוגי (הידוע בעברית כגורם תכליתי) ולא לטיעון הטלאולוגי.
נניח יש : סיבה1("אלוהים")←סיבה2←סיבה3←סיבה4←העולם שלנו.
אנחנו שואלים מה הסיבה לעולם שלנו? סיבה 4. אבל מה הסיבה ל4? אז אומרים ש-3 גרם לו, אבל מה גרם ל3-? 2! ומה ל2-? 1. ומה גרם לאחד.
אז אתה אומר לא, לאחד לא גרם שום דבר. הוא דבר אחר משרשרת הסיבות שבאה אחריו.
אבל איך יכול להיות? ראשית זה גורם לרגרסיה ולכן אתה מסיק שזה גורם אחר. אבל בכל אופן, אין שום בעיה כי אחד הוא מחולל סיבות.
לרוב העולם דטרמיניסטי ז"א ניתן לראות אותו ככדורי בילארד, אם אתה רואה כדור בילארד בתנועה אז או שכל כדור זז בגלל כדור קודם שהנתגש בו (זה המשל של שטייניץ לניוטון שהוא ראה את החומר ככדורי בליארד).
או אפשרות נוספת זה משהו מחוץ למגרש שיוצר שרשרת סיבתית. נניח האדם עם המקל שעשה פעולה תכלתית.
אם כן,
משהו שיוצר שרשרת סיבתית יכול להיות אחד משלוש האפשרויות {אולי יותר, אבל זה שאלה לרב מיכי, בכל אופן אין לנו שום היכרות עם משהו נוסף}.
1. אקראיות – משהו שיוצר תהליך והוא לא נגרם מסיבה קודמת. 2. בחירה חופשית – מה שנקרא גם תכלית, גורם רצוני ← וכו'.

{3. תאורתית פעם סברו שהחומר הוא תכליתי במהותו נניח המים שואפים למעלה, אבל היום זה די מיושן אבל אתה יכול להוסיף זאת כאופציה שלישית ז"א שהגורם הראשוני טבעו ליצור את ההמשך}.

הראיה הקוסמולגית מניחה שלכל דבר יש סיבה ולכן בתחילתה יש ישות שמחוללת סיבות "←".
זה לא מסוג הגורמים הידועים.

אבל אם אתה מאמין בבחירה חופשית אז קל לומר שהישות הזאת היא עשתה זאת מרצון.
בשני סיבות,
ראשונה, זה סוג של העמדה על המוכר. (למה לא אקראיות? אפשר פה להשתמש בטיעון הטלאלוגי מה שהרב מיכאל אברהם מכנה אותו כפיזקו תאולגי. אם כן נשאר אופציה 2 או 3).

שנית, הסיבה הראשונה "←" צריכה להוות הסבר לסיבות שאחריה.
היא צריכה להיות מסוגלת לגרום להם. למשל לא נניח שהסיבה שהפסנתר נוצר כי היה נמלה שבנתה אותו, אבל זה שהיה מהנדס זה בסדר.
ולכן, אם בעולם קיימים אנשים בעלי בחירה חופשית סביר להניח שהסיבה הראשונית יכולה לגרום לקיומם. ובפרט שזה אחלה סיבה תכלתית ←.

ומכאן שסביר "שמוכל" בה היכולת ליצור בחירה חופשית. ולכן נניח את אופציה 2.

יתירה מכך, אם אתה מניח שהעולם הוא לא רק מטראליסטי אלא דואלסטי ז"א מורכב מחומר ורוח (או נשמה) והרוח משפיע על החומר, אז ניתן לומר שסביר שהסיבה הראשונית יכולה להיות רוחנית או מעורב בה משהו רוחני. הרי אנחנו יודעים שהרוח משפיע על החומר.

או לפחות שקיים חומר היולי שהוא קדמון ורוח קדמונה שפועלת בו. (זה התיאור של הפילוסופים שמוזכר בספרים הישנים).

מה הסיבה להאמין בדואליזם? לרוב בעקבות בחירה חופשית או קיום התודעה.
את הסיבות לכך תוכל לקרוא בספר מדעי החופש.

קווי הדיון שהצבת כאן מונעים מראש התקדמות בו.
הרי כתבתי שאין דרך להגיע לוודאות, גם אם היית צודק שנדרשת ודאות. אז מה בדיוק אתה שואל אותי? אין בכל זאת ניתן להגיע לוודאות? לא ניתן.
אלא שאני טוען שאין צורך להגיע לוודאות, ולהבנתי רק על כך יש טעם לדון.
אם חוסר הוודאות מונע ממך למסור נפש – אל תמסור. אם הוא מונע ממך לכפות – אל תכפה. מה לזה ולשאלת האמונה עצמה?
אתה כותב שאינך מאמין בכלום. אז על מה אתה רוצה לדון? אמנם אם כוונתך הייתה רק לומר שאין לך אמונה וודאית, אלא שלשיטתך רק אמונה ודאית היא אמונה, כי אז פירוש הדבר שאתה כן מאמין. וכעת חזרנו לדיון האם נדרשת וודאות.

הרב אם למישהו יש 60% אמונה אז הוא מקיים את המצוות קלות ובינוניות אבל לא הקשות וחמורות.
האם לדעתך הוא קוהרנטי?

בהחלט. לפחות יכול להיות קוהרנטי (תלוי מה נימוקיו ומה הספק שלו).

תודה על התשובות.
אעיין בהן היטב.

כאן תוכל לראות שילוב אחר של הטענה עם הראיה מן האפיסטמולגיה:
https://www.youtube.com/shorts/K10-9rDXG80

כנראה התלבלתי בדבריו שהזכרתי לעיל. אבל כפי שניתן לראות גם שם הטיעון מתחיל קרוב.