שיעורי אמונה בישיבה

התפרצת לדלת פתוחה. לדעתי העיסוקים הללו הם בד"כ בזבוז זמן. לא רק בגלל המלמדים (יש פה ושם כאלה שכן עושים זאת ברצינות) אלא בגלל שזה טיבו של התחום. למה ללמוד מה חשב הרמב"ם אם אני יכול לחשוב בעצמי? אין לדבריו משמעות יותר מאשר לדבריי. גם אין סמכות בתחום הזה אז אין עליי חובה לקבל את דבריו אם איני מסכים.
אתה לגמרי צודק שבד"כ זו רעה חולה בשיעורי "אמונה", אבל זה נכון גם באקדמיה ועוד הרבה יותר בישיבות חרדיות (שם זה נקרא "השקפה", שאינה אלא הטפה. שם אפילו אין מראית עין של לימוד בנושאים הללו). אנשים לא מגדירים היטב מושגים וטענות ומשחקים במילים.
בהלכה זה מצב שונה לגמרי מכמה סיבות. ברור שפרשנויות הן תוצאה של סברות ושכל של הפרשן, אבל עדיין הוא מפרש את המקור. במחשבה בכלל לא מפרשים מקורות אלא ממציאים, ולכל היותר נתלים במקור בדיעבד. מעבר לזה, בהלכה יש סמכות ויש דברים שאקבל גם אם איני מסכים (סנהדרין, התלמוד). בהלכה המושגים והטענות גם בדרך כלל מוגדרים טוב יותר.
ולבסוף, אתה טועה אם אתה חושב שלימוד הלכתי עניינו לדעת מה לעשות. ממש לא. לימוד סוגיות הלכתיות הוא ערך עצמי ולא אינסטרומנטלי (אמצעי כדי לדעת מה לעשות). ולהיפך, דווקא בגלל ששם הדברים מוגדרים יותר ויש מסורת הדוקה יותר (למרות המחלוקות), יש ערך דווקא בלימוד הזה. בעיניי רוב השאר זה ביטול תורה, וגם אם אינו ממש ביטול זו לכל היותר תורה בגברא ולא בחפצא. תוכל לחפש כאן באתר את המושגים הללו (תורה בגברא ובחפצא). בספר אין אדם שליט ברוח עמדתי על ההבדלים הללו בהרחבה, וניסיתי להגדיר מהי תורה ומהו לימוד תורה.
אתה גם טועה אם אתה חושב שקל ללמוד הלכה ולדעת מה לעשות. אולי ליומיום, אבל כל שאלה הלכתית דורשת שיקול דעת ולא רק ידע, וזה דורש מיומנות עיונית משמעותית.
עצתי לך, עזוב את התחומים האחרים והתמקד בעיון הסוגיות ההלכתיות. כאן יש ערך מוסף לישיבה, וכאן גם נדרשת עזרה (משא"כ בתחום המחשבה שגם אם רוצים  בו אפשר גם ללמוד אותו לבד).