שיעורי חכמים

מדוע לא לקבוע באמת שהשיעור הוא בין 2-3 טפחים, ובטווח האפור דנים דיני ספיקות. כפי שהיינו עושים אילו חלות מקווה כשר הייתה עובדה מדעית שעוד לא גילינו את התיאוריה המלאה שלה אבל כן יודעים לצמצם את טווח אי הוודאות. מובן שאם הכל קונוונציות אז אפשר לחסוך מאמץ לקהל המצייתים. האם החלות מתחוללת על פי קביעת השיעור או שהשיעור נקצב בניסיון ללכוד את החלות?

בשבוע שעבר התפרסם שבכנסת קצבו מספר שרירותי של 518 באיזשהו חוק וחיים כץ הסביר בטוב טעם שהמספר הזה הוא מאה פעמים חמסה ועוד פעם אחת ח"י, והוסיף שאל לנו להתפלא כי כך דרכו מימים ימימה לשמש במספרים כאלה בהחלטותיו הנה כאן וכאן ושם ושם ואין מה להתרגש פתאום. [האמת שסכומים של 5 ו18, חולשים יפה מאד על כמעט כל המספרים האפשריים, כך שזו לא באמת מגבלה. אמנם אם מצטמצמים למקדמים 'נקיים' כמו 100,1 וכו' אז יש הרבה פחות אפשרויות]. ביטל בזלזול השערות שמאחורי הבחירה הזו מתחבא אינטרס כלשהו. במקרה ההוא באמת נראה ברור שבתוך הטווח האפור אנחנו רוצים סתם לקבוע מספר ואם משיגינער אחד אוהב חמסות וחיים נשתמש בחמסות וחיים, ושיהיה לו לבריאות.
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001340473

אה בעצם סתם כתבתי אחרי התשובה הראשונה. שיעורין שהם לפי חז"ל הלכה למשה מסיני הם תנאי לחלות (וזה גם אם נמסרה סמכות לחכמים לקצוב אותם, ולא ממש נמסרו מסיני), ואם אדם לא בטוח שיש שיעור הוא באמת ינהג לפי הלכות ספיקות וחזקות. ובדרבנן אין חלות אלא בתוך התחום האפור הם אמרו שיעור (וגם שם מי שלא בטוח ינהג לפי הלכות ספיקות).

הרב מסכים עם הנאמר? שהשיעורים הם הל"מ?!

"וקים להו לרבנן דחמשא בשיתא לא ינקי מהדדי ומנלן דהא דקים להו לרבנן (דחמשא בשיתא) מילתא היא דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן מאי דכתיב (דברים יט, יד) לא תסיג גבול רעך [אשר גבלו ראשונים] גבול שגבלו ראשונים לא תסיג מאי גבלו ראשונים אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן (מאי) דכתיב (בראשית לו, כ) אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ אטו כולי עלמא יושבי רקיע נינהו אלא שהיו בקיאין בישובה של ארץ שהיו אומרים מלא קנה זה לזית מלא קנה זה לגפנים מלא קנה זה לתאנים וחורי שמריחים את הארץ וחוי אמר רב פפא שהיו טועמין את הארץ כחויא" [שבת פה.]

כלומר שמומחיות חז"ל היתה כאותם מומחים כנעניים, ולא הל"מ או נבואה.
ממילא למה קבעו שיעור ולא אמרו ספק 38 סאה ספק 40?

אגב, ברש"י [ב"ב כ"ג] באמת ביאר שהוציאוהו מביהמ"ד 'שהיה מטריח עליהם', אך בתוס'-
"אין לפרש משום דבעי מילתא דלא שכיחא כלל דהיכי איתרמי דרגלו אחת תוך חמשים ורגלו אחת חוץ לחמשים בצמצום דהא אשכחנא דמתניתין נמי בכהאי גוונא איירי דקתני מחצה על מחצה יחלוקו ונראה לרבינו תם דמשום הכי אפקוהו משום דמדדה אינו מדדה כלל יותר מחמשים אמה אפילו רגלו אחת דכל מדות חכמים כן הוא. מצאו בין שני שובכין. [ואע"ג דחד מינייהו נפיש]…

וחוזרת התמיהה מאיפה הגיעו שיעורי חז"ל בדיוק כזה?!

לא הבנתי. הגמרא אומרת בפירוש שהשיעורים הם הלמ"מ.
ישנם שיעורים שדי ברור שנקצבו על ידי חכמים. שיעור בגד ג טפחים וכו'. אבל עדיין זה שיעור דאורייתא (אלא שמסרם הכתוב לחכמים).
זה לא קשור לנבואה או הלמ"מ. קים להו לרבנן זו הערכה מציאותית שלהם (כמו בגד ג טפחים). לא קשור למומחיות בכלל. מדובר בהעברת קו על פי שיקול של סבירות. זה הכל.
איני רואה תמיהה, וגם לא מדוע היא חוזרת. קבעו שיעור מסוים כי כך עובדת ההלכה. לא סביר לקבוע שיעור שאינו חד. ועדיין להקשות ולשאול על מצב בלתי סביר זה נדנוד.