שכל מול רגש
בס"ד
שלום הרב,
אני מרגיש שמאז שהתחלתי להתעמק בכתביך, במיוחד ב5 המחברות, מצד אחד קיבלתי ניתוח שיטתי ומעמיק לאמונה, אך מצד שני איבדתי את האינטואיציה שהיתה לי, כבר הפסקתי להרגיש ולחוות את הדברים שאני מאמין בהם, הפסקתי לסמוך על עצמי ועל האינטואיציות שלי כדי להוכיח לעצמי שדבר מסויים נכון, על כל דבר אני חושב אולי זה לא נכון כי אין לי עליו הוכחה חותכת, ולפעמים גם על ניואנסים שאתה הוכחת במחברות אני מתמלא בספקות..
האמת שבהתחלה הרגשתי עם זה טוב, שאיני מקבל דברים כפשוטם אלא אחד כזה שחושב ומנתח הכל, אך כשזה הפך להיות חלק מהחיים זה כבר נהיה טורדני ומציק, אני מרגיש שקשה לי להתנהל בצורה כזו, ולקחתי בצורה קצת קיצונית את השיטה שלך, כי אני מטבעי לא מנתח עד כדי כך כל דבר אלא מקבל את הדברים במחשבה רגילה עם הסתמכות על הרגש והאינטואיציה, אבל מאחר ונחשפתי לשיטה היסודית והמנתחת שלך אני בתחושה שכל מה שאינו באופן הזה – אינו נכון, ואין לי אפשרות להוכיח לעצמי כל דבר ברמה כה גבוהה, וגם אם יש לי הוכחה שכלית אני חושב אולי יש עליה תשובה אחרת ואולי האינטואיציה מטעה אותי, והדברים כ"כ דקים לפעמים שקשה להכריע בהם, וקשה לי ליצור איזון נכון בין האניליטי לסינתטי, ולחיות עם "שכל רגשי", נראה לי שאיבדתי את האיזון הנכון, כי דברים שהיו פשוטים לי עד לפני שנה (כמו אמונה בקב"ה בתורה בחזל) פתאום הפכו להיות מוטלים בספק למרות ההוכחות שלך, ובמידה מסויימת זה פוגע לי בחדוות החיים, כשאין לי משהו ודאי ומוחלט ללכת על פיו.. אני מרגיש שלא זו הדרך אך לא ברור לי כבר מה כן ואיפה עובר הגבול,
אשמח אם תוכל לעשות לי קצת סדר בראש..
תודה רבה
שלום י'.
אני חושב שגם אם מנתחים כל דבר, צריך לדעת איך לקחת את זה ואיך להתייחס לזה. מטרת הניתוח היא לבחון אם אין לך שגיאות. אם לא מצאת – לחשוש שאולי אתה טועה זה ממש לא קונסטרוקטיבי ולא מועיל. לא ניתנה תורה למלאכי השרת, ובני אדם לא יכולים להגיע לוודאות. כתבתי כמה פעמים שאני לגמרי בעד אינטואיציה, אלא שכדאי לבחון אותה בניתוח. אם הניתוח לא שולל אותה אין סיבה לזנוח אותה. חובת הראיה היא על הצד ששולל את האינטואיציה. כך שחשדנות כלפי הרגש הטבעי והאינטואיציות שלנו היא דבר בריא, אבל היא אמורה לגרום לנו לבדוק שוב את האינטואיציות שלנו, ואחרי שבדקנו והן לא נשללו להישאר איתן. מחששות שמא אני טועה יש להתעלם כל עוד אין לך דרך לעשות אתם משהו.
בסד2
בוקר טוב,
תודה על התגובה.
א. אני שם לב שבניתוח שכלי תמיד יוולדו ספקות ואף פעם כמעט לא ניתן להגיע להכרעה טוטלית, עובדה היא גם שיש אנשים שחושבים הפוך ממני לחלוטין, אז וודאי שהוכחתי אינה מוכרחת.
ב. אתה מזכיר במאמריך הרבה את ריקנותו של האנליטי, אז אני שואל, אם האנליטי מושפע בסוף מהנחות סמויות אינטואיטיביות, אז מדוע פשוט לא לסמוך על האינטואיציה החזקה שיש לי וללכת על פיה בלי להזדקק לניתוח שלה? הרי גם ככה בכל ניתוח שכלי קר יהיו תמיד ספקות דקים (סעיף א) שנצטרך להכריע על פי אינטואיציה, אז חזרנו על במעגל קסם לאינטואיציה והניתוח לא הוסיף לי מאומה. ניתוח שכלי צריך לבוא רק במקום שנולד לי ספק באינטואיציה והיא מתערערת, אך בלא ספק, מדוע הניתוח עדיף כשבסוף גם הוא נשען על אינטואיציות?
כפי שכתבתי, גם אם האינטואיציה עומדת ביסוד הניתוח, הניתוח הוא בכל זאת חשוב. הוא יכול לגלות לך סתירות בין אינטואיציות או בינן לבין עובדות והנחות אחרות, ולחשוף עוד אינטואיציות שלא היית מודע להן. כל עוד הניתוח לא סתר את האינטואיציה שלך אין שום מניעה להישאר איתה, ולהיפך כך נכון לעשות.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer