שכנוע בויכוח

שלום וברכה,
ידועים דבריך (והם ברורים) על העובדה שאנשים מאמינים במשהו והוא מוכיח הנחות יסוד שיש להם. למשל, מאמינים במוסר ולכן אמורים להסיק שהם מאמינים באלוקים.
השאלה שלי היא, מתי, לדעתך, צריך "לוותר" על ההנחה אם לא מוצאים לה הצדקה, ומתי ממשיכים להאמין שישנה הצדקה שאינני מוצא.
למשל, אני מאמין בתנועה, וגם אם ישאלו אותי את הפרדוקס של זנון ואין לי כלים לפתור אותו, אמשיך להאמין בתנועה והשאלה תישאר "פתוחה" בעיניי.
או במוסר ישאלו אתאיסט למה מאמין במוסר, אולי אין לו הכלים להבין שהוא מאמין באלוקים באמת, והוא יענה "לא יודע למה אבל מאמין שמוסר זה חשוב".
מצד שני יש הרבה אמונות שקשה למצוא להן הצדקה. האם הן ראויות להזנחה? לחשוב שאם אין להן בסיס מיידי אז הן שגויות?
לפי מה זה נקבע? חוזק האינטואיציה?
 
תודה