שכר פסיעות – סברא
מה הסברא בדברי המג"א (שמקורם בגמ') שיש עניין ללכת לבית הכנסת המרוחק מצד 'שכר פסיעות'? מה הסברא בזה? מה הכבוד ללכת רחוק שעה שניתן להתפלל בקרוב? וכי יש סברא ללכת ברגל ולא במכונית (ובמכונית גופא במודל ישן ובמהירות נמוכה)? או שמא לצעוד בצעדים קטנטנים ולצלוע? או אולי לקנות אתרוג כבד משום 'שכר שרירים'? כמו כן, מדוע מצינו כן רק לגבי בית כנסת?
אכן אין בזה שום היגיון.
אבל זה נאמר להדיא בגמ'!
ולכן?
לא הצלחתי להבין. יש מימרות בגמ' מחוסרת מקור וסברא? מהיכן חכמים שאבו זאת? והאם הרב נוהג כן, ואם לא מדוע?
בקיצור, אם הרב יכול להרחיב מעט – אשמח
איך יכול להיות לזה מקור? וכי זה דין דאורייתא? ברור שזו סברת חכמים. סברא אינה בהכרח נכונה. אמנם אם הסברא יוצרת הלכה זה מחייב גם אם אינו נכון מכוח סמכות התלמוד. אבל כאן לא מדובר בהלכה אלא בהמלצה להנהגה ראויה. בזה אין לחכמים סמכות.
אפשר כמובן לפרש באוקימתא כשנחוצה השלמת מניין בביהכ"נ הרחוק וכדומה. כפי שהוא איני רואה בזה היגיון.
אוקיי, תודה רבה. החוסר הגיון כאן כל-כך צורם, שממשר קשה לי שלתלמוד ולמג"א לא היה טעם בדבר. הלכה מוזרה ויוצאת דופן
לפי המלצה זו, כל קהילה צריכה להקים ביכ"נ בשכונה אחרת ולא בשכונתם. וכך שכונה א תקים ביכ"נ בשכונה ב ושכונה ב יקימו בא'. ומיטיבי הלכת משכונה א אחרי שהקימו ביכ"נ בב' ילכו להתפלל בג'.
ברור שאף אחד לא יכול להתכוין ברצינות להמלצה כזאת כפשוטה. לכן סביר לעשות כאן איזו אוקימתא כפי שהצעתי או משהו דומה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer