שלום הרב. למדתי בתוספות ב"ק סו. לגבי יאוש שאינו כהפקר ממש אלא רק אינו נחשב ברשות ובשליטת הבעלים. ורציתי להבין איזה מצב ביניים יש בין הפקר מוחלט לחוסר בעלות. הלא כאשר אין בעלות ממילא החפץ מופקר
לא הבנתי את השאלה. פתחת בזה שיש בעלות רק אין שליטה. אז זו גופא ההגדרה. הגמרא עצמה מבחינה לגבי חפץ גזול שהבעלים וגזלן לא יכולים להקדישו: זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו. הרי לך שהמושג "רשות" (=שליטה) שונה מהבעלות.
מעבר לזה, הנתיבות כותב לגבי יאוש באבידה שאין הכוונה להפקר אלא למתן רשות לכל אחד לזכות בה. גם זה מצב ביניים בין בעלות מלאה להפקר.
שאלת המשך (להבא, נא להוסיף התייחסויות כאן ולא בשרשור חדש):
לגבי התשובה על יאוש ובעלות. זה שונה לדעתי מ"גזל ולא נתייאשו הבעלים" כי שם אכן לא היה יאוש וישנה עדיין זיקה רעיונית בעלותית על החפץ. משא"כ במקרה שהבאתי , שם יש גם יאוש ובעצם לא חסר כלום לשלילת הבעלות על החפץ. כך שאיני מבין מה זה שונה מסתם אדם שמתייאש מנכסיו ברה"ר.
תשובתי:
שאלת אם יש מצב ביניים בין הפקר לבעלות, ועניתי שרואים בגמרא שכן. נכון שהגמרא מדברת על מצבללא ייאוש אלא עם גזילה, אבל עדיין יש שם מצב ביניים. טענתי הייתה שייאוש יכול גם הוא ליצור מצב ביניים כזה. לכן איני רואה מדוע ההבדל שהבאת כאן רלוונטי לדיון.
הזכרתי את הנתיבות שאומר משהו דומה. ואם כן, אכן חסר כאן משהו עד לשלילת בעלות גמורה: לא הייתה הפקרה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer