שלום הרב
אני מתעסק לאחרונה בעניין הפונדקאות, והסתכלתי קצת מה אתה כותב בעניין. ראיתי שלדעתך, אין למנוע מאשה להיות פונדקאית, שהרי יש לה את שיקול הדעת להחליט אם היא רוצה בכך או לא. באופן כללי כמובן שאתה צודק, אבל, צריך לזכור שכיוון שמדובר בסכומי כסף גדולים (והוא הדין לזנות), הם יכולים לעוור את האדם ולגרום לו להגיע להחלטה שלמעשה הוא לא באמת מעוניין בה (מזכיר לך את הטור שכתבת על אדם שנכשל בעבירה, שלכאורה זה רצונו, אבל בפועל התחושה היא שבכל זאת מדובר באיזה משהו שונה שמשתלט על האדם ומונע ממנו לקבל את ההחלטה הנכונה).
לכן באופן כללי, וודאי שיש להימנע מפטרנליזם, אבל כאשר מדובר בעניינים שיצר הכסף או שאר יצרים חזקים משתלטים ומונעים מהאדם לקבל החלטה נכונה לטווח הארוך, לדעתי יש מקום לבחון ועדות חיצוניות שאינן מושפעות מגורמים אלו לבחון האם מדובר בפעולה מוסרית.
שלום רב.
אני כבר לא זוכר על מה בדיוק נסובים דבריך. ככלל, אני חושב שאין אפשרות למנוע מאדם התנהלות שלא פוגעת באחרים אם הוא בגיר ומקבל החלטה חופשית בעצמו. שיקולי הכסף הם חלק מההחלטה. אדם גם מקבל החלטה להיות שחקן כדורסל וזה יפצע אותו כמה פעמים ואולי גם בצורה קשה. וכך לגבי טיפוס הרים, עישון סיגריה ועוד. הרגולציה צריכה רק לוודא שאין רמאויות ושהמידע חשוף כולו ונלקח בחשבון. מעבר לזה, זכותו לקבל כל החלטה שירצה. אם זה מטיל עול הציבור (שיצטרך לטפל בו רפואית) או פוגע באדם אחר, כאן יש מקום להתערבות.
בסדר, ברור שבכל מקצוע יש רמת סיכון מול סיכוי וגם יש תחומים אפורים ושיקולים נוספים, אבל נראה שיש מדד מסויים המתאים לרוב בני האדם, הקובע מה נחשב הגיוני לקבל עליו כסף ומה לא. אני מניח שהיית עוצר אדם מלהתאבד שהבטיחו לו שיביאו למשפחתו מיליון דולר בתמורה לכך, ולא היית טוען שזה רצונו וזכותו כי הכסף שווה לו יותר (בלי להיכנס כמובן לפן ההלכתי שבסיפור).
אם לא במבט דתי איני חושב שהייתי עוצר אותו. רק אם להערכתי הוא לא פועל משיקול דעת מלא. הקו כמובן עדין (כי מי שעושה דבר שהוא מאד לא הגיוני לדעתי, ניתן לטעון שאינו פועל בשיקול דעת).
אנסח כך: מוצדק לעצור אותו רק אם ברור לי שכשיחלוף ההתקף הוא עצמו יודה לי על כך.
אוקי, ואם היית יודע על פי מחקרים שערכת וכדומה, שרוב האנשים העוסקים במקצוע מסויים יצטערו על מעשיהם בהמשך והיו מעדיפים להחזיר את הגלגל, היית מונע מאדם יחיד מעשה מסויים מכיוון שמן הסתם הוא משתייך לרוב?
לא יודע לענות תשובה כללית. תלוי עד כמה הרוב גדול, ועד כמה המיעוט בלתי סביר, ועד כמה המחיר משמעותי.
לגבי הליכה אחר הרוב, כבר כתב ר"ש שקופ שברוב שנוצר על ידי התנהגות והכרעה של בני אדם לא הולכים אחר הרוב. למשל אם רוב האנשים מוכרים שוורים לחרישה, אם יבוא אדם ויאמר שקנה אותו לשחיטה אין בזה שום בעיה, ובר הפלוגתא שלו לא יוכל לטעון שעלינו ללכת אחרי הרוב. האדם שטוען שקנה שור לשחיטה טוען טענה סבירה. הוא הכריע להתנהל באופן של המיעוט, ואין שום סיבה לא להאמין לו.
עסקתי בזה בטורים על הליכה אחר הרוב בראיות משפטיות ודין קבוע. טור 227-8, ועוד.
אני לא בטוח שניתן לומר שמדובר בכאן ברוב התלוי בבני אדם, שכן כאמור במקרים מעין אלו העיוורון לכסף מהיר וכדומה מעוור את בני האדם, וגורם לרובם לקבל החלטות שבדיעבד הם מצטערים עליהם. ברור שלאחר מעשה אם ישאלו את אותה האשה שהלכה לזנות אם היא שמחה על כך והיא תגיד שכן, אז לא ניתן לומר שהיא משקרת וכו, אבל ייתכן שלכתחילה כן יהיה ניתן למנוע ממנה בכוח להיות זונה בגלל שהרוב לא שמחות על כך לאחר מעשה
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer